בשביל מה אני קיים?
בשביל הילדים?
בשביל ההורים?
או אולי בשביל אישתי שאני אוהב כל כך?
ואם אני אלך... מותי יגרום לצער רב.

אין לי מטרה בחיים,
כל היום מתהלך כמו עיוור בין הרואים.
איזו סיבה יש לי לחיות?
אולי בשביל מחר?
או שגם זה כבר מאוחר?

יש אנשים שחיים בשביל עצמם,
לי אישית זה לא שינה אף פעם.
יש גם כאלה שחיים בשביל המרדף,
בשבילי זה הכל מילים על הדף.

אומרים שהחיים יקרים,
כל מה שאני רואה זה אנשים מתפוצצים.
בשביל מה העמדת הפנים?
גם ככה בסוף החיים נגמרים...
כולנו לקבר מגיעים,
אין מנוס מקץ החיים!

ואם מחר אלך אני טרם זמני?
האם יהיה מישהו שיזכור אותי?
בעצם זה בכלל לא חשוב,
אני לעולם לא אשוב.