קמתי בבוקר והיה לי בורג 8 צילינדר בראש, פשוט בורג בראש.
הלכתי לשטוף שיניים בתקווה שהדבר שלא באמת קורה לי ייפסק, ואני
אבין שאין לי בורג בראש אבל הוא המשיך להיות מוברג ככה, מין
בורג די רפוי אבל בורג. כן, אני יודע, הייתי צריך ללכת לרופא
או לנסות להבריג אותו החוצה, אבל מה אם הבורג לא היה באמת שם?
או יותר נורא, מה אם הוא כן?
אני החלטתי שאני לא אתן לאיזה משהו שתולה תמונות לעצור בעדי
לבלות. אני הלכתי לחברים, לעבודה, יצאתי לבלות, אבל משהו היה
כל כך ריק בזה שהבורג רק התהדק עוד ועוד. החלטתי למצוא את
עצמי, להרפות קצת את הבורג (קראתי לו רון כמו רון הברוגון).
טסתי לטיבט והייתי במנזר הזה עם הבודהה וכל זה, וזה להפתעתי
הרפה קצת את רון, ואז פתאום נגמר ורון חזר להיות הדוק
ובורגני(חהחה).
אני חזרתי לארץ והלכתי לפגוש את ההורים שלי. הם אמרו לי שאני
לא נראה כל כך טוב, אז אמרתי להם לעזוב אותי ורון לחץ לי כל
כך, אמא אמרה לי לאכול מרק כי אני נראה חיוור, ופתאום כמו איזה
מטורף נתתי סטירה לקערת המרק והיא התנפצה לה על הברך של אבא,
הוא נשך את השפתיים שלו מהכאב ושתקנו לדקה ואז פתאום קמתי
וצעקתי עד שמיתרי הקול שלי כמעט נקרעו: "לוחץ!!!" הם ישר נלחצו
ושאלו אם אני בסדר, אם אני רוצה אשפוז, אבל הרגעתי אותם, אהה,
ואז התעלפתי.
מצאתי את עצמי במיטת הילדים שלי רועד מקור ומרגיש כל כך כואב
בגלל רון הבן זונה הזה. כמה ימים אחרי זה הלכתי למושב, לחברים
שלי, והם אמרו: "אחי, אנחנו סידרנו לך מישהי שווה אש", קראו לה
תמרה. הכרתי אותה והתאהבנו אחרי בערך שבוע. היא הייתה אחת כזאת
שכל כך חמודה שכשהיא ישנה אתה לא יודע אם אתה רוצה להעיר אותה
כדי לנשק אותה או להמשיך להסתכל עליה. מה שבטוח זה שכשישנו
ביחד אני לא נרדמתי לרגע.
יום אחד בזמן שאני מלטף לה את הרגל הבנתי שאולי לה יש מברג. זה
היה כל כך ברור זה כמו הפיתרון לסרטים ההוליוודים המטומטמים
האלה, אז סיפרתי לה על הרון שלי והיא די נלחצה, היא מלמלה משהו
על זה שהיא לא יכולה לעבור את זה שוב, שברה עליי אגרטל על הראש
וברחה. ואז החלטתי, ביקשתי מהחבר הסטלן שלי יוזף לקדוח אותי
לקיר. הוא הסכים למזלי, וככה הייתי שם תלוי כמו תמונה יפיפיה,
עם סיפור ועבר מאחוריה, עם גוון, צבע והכל.
וככה תמונה גם צריכה להיות מתובלת עם קצת שיגעון והרבה אהבה.