הפנקס פתוח והעט אינה רושמת
מי יודע מה בכלל היד הזו חושבת?
מתחמקת היא, אוחזת בסיגריה
משתוקקת אל העט והוא אינו נרתע לה.

"אז איך אשליך הדיו?", שואל העט נרגש.
היד חושבת, לא עונה - ואז הפה ניגש.
יונקות שפתיו עשן, מוציא מתוך יאוש
ואז אומר: "עזביני עת, ראי העט נחוש!"

"צודק", סימנה היד, "אך מה אוכל לכתוב?
על יד אוחזת יד מושטת, לא פוגשת יד אחות?
על פה נושק טבק במקום שפתיים זה זמן רב?
אולי רק על עצמי המשתוקקת לנשגב."

ידי קצת מהססת, מתעדת המקרה
ואז דף הפנקס הריק נמלא בשיר הזה.

(השיר מולחן, בקרוב הוא גם יוקלט...)