הוא שלי ורק שלי. לפעמים אני חושבת שזה חלום, שמלאך הביא לי
אותו מהשמיים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהנחתי את מבטי עליו זה היה כשהגעתי
לתיכון. מן טום-בוי מגוחכת ודחויה שמסתובבת עם חולצות מטאליקה
קרועות. ושם הוא היה, גבוה, יפה, מלא בבטחון וידעתי שהוא זה
שיקח אותי משם ויעשה אותי אדם שלם. אנחנו לא יוצאים כרגע.
יצאנו איזה חודשיים אחרי שהכרנו אבל אני יודעת שהוא אוהב רק
אותי. גם כשהוא עם אחרות, הוא תמיד חזור אלי, מתייעץ איתי,
שואל מה אני חושבת עליהן. הוא תמיד עוזב אותן ואני תמיד שם
בשבילו. היתי שוכבת במיטתי ובוהה בקיר שעות וחושבת עליו, על
זווית פיו מתעקמת לחיוך ועיניו הזוהרות מזמינות אותי, מהפנטות
אותי במבטם החודר.
הבבואה שלו עדיין מרחפת במחשבותי... למרות שהוא נסע מזמן, אבל
הוא אמר שהוא יחזור. הוא חייב לחזור. אנחנו עדיין מתכתבים מפעם
לפעם. אבל בזמן האחרון לוקח לו הרבה זמן לענות.
רונית אמרה לי שהוא פגש שם מישהי, שהם גרים ביחד ויכול להיות
שאפילו יתחתנו בקרוב, אבל אני יודעת שזה אף פעם לא יקרה, כי
הוא תמיד יצטרך אותי ואף אחת אחרת לא יכולה להבין אותו כמוני.
אף אחת.