התאריך 23.03.05 השעה 19:00 עוד יום מעצבן ומתייש עבר עלי, זה
לא כל כך נעים להיות בבית חולים (אחת שבחיים שלה לא הייתה
מאושפזת שם) זה די מפחיד לישון במיטה זרה, להתקלח במקלחת
חנוקה, ולדעת שבסך הכל את "לבד".
אני מרגישה  שהלב שלי חלול, ריק וקר לי עכשיו. אני מנסה לעטוף
את  עצמי בשמיכה אבל עדין קר.
רוב שעות היום עוברות לאט ואז אני שוב מוצאת עצמי מביטה
לטלויזיה, שמקרינה סרט או קליפ מערוץ המוזיקה יחד עם בנות
ובנים מאושפזים. סבבה זה אולי כייף לשבת ולא לעשות כלום כל
היום, ותמיד יש צחוקים בלילה אבל עדיין...
ואז פתאום הופעת לי, בזמן שאני יושבת ומשחקת עם ידידים שלי
שאיתי יחד במחלקה. באת לבקר את חבר שלך  שמאושפז גם.
אני זוכרת ת'עניים שלך מתבוננות בעיניי במבט כזה טהור, אני
מחייכת ואתה מחייך, אני עושה את עצמי משחקת עדיין במשחק, אבל
בעצם אני ממשיכה להסתכל עליך במבטים חטופים. אני מסתכלת... אתה
מדבר עם  החבר שלך, אני משחקת אתה מביט מהצד ואני כאילו מתעלמת
אבל יודעת שקיים פה ניצוץ. ואולי זה  משחק החיים, המשחק שלנו.
ואז כשעינינו נפגשות במבט אחד בלי פחד ובושה ומתבוננות אחד
בשניה ואנחנו נהנים מכך. אני  הרגשתי אותך, ואתה הרגשת אותי.
לבשת מדים של מג"ב, היו לך גומות מתוקות... הקסמת אותי בעיניים
שלך!
ואז התקרבת אליי בדיוק כשנגמר המשחק ששיחקנו ושאלת אותי למה
אני כאן בעצם? ואיפה אני משרתת? עניתי לך על כל השאלות...
לא חלפה שניה ולפתע צילצול, הצילצול שקטע את השיחה בינינו, זאת
הייתה חברה שלי מהבסיס
שאלה לשלומי. מרוב רעש יצאתי למרפסת לדבר איתה משם. כשחזרתי
הוא כבר לא היה שם, הוא הלך יחד עם חבר שלו לחדר, הרגשתי
שפספסתי אותך... אבל... לפתע חלפת על פניי במזדרון, חייכת
ושאלת אותי שאלה אחרונה שיצאה מפיך "למה את עצובה? תחייכי קצת,
מתאים לך". זה היה קטע מבלבל. הוא רצה להישאר אבל הוא היה בדרך
החוצה. החבר שלו חיכה לו וליוה אותו למעלית, המעלית נסגרה,
ואני  הרגשתי תחושה של  החמצה.
הוא לא ידע שאני התעצבתי כי הוא נעלם מעיניי ממקודם, כשעיניי
חיפשו את עיניו.
אבל אני יודעת עכשיו את התשובה לשאלה שלו, אני  עצובה כי אני
לא אראה אותו יותר בחיים.
אולי אלוהים יפגיש אותנו ביחד. מי יודע? לעולם אין לדעת. אולי,
דרכו  תתמזג לדרך שלי? אבל מה שכן אני יודעת שהמבט שלו והחיוך
שלו יחקקו בזכרוני.

מה שבאתי להגיד לכם בעצם שאם קורה לכם משהו ברגע קסום כמו שלי
לעולם אל תהססו או תפספסו אותו, כי מי יודע אולי דווקא "הדבר"
הזה ישפיע על המשך החיים שלכם בעתיד, אני אמשיך לחכות לו
שיבוא....
אוהבת אותכם שני!