"ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה..."
לא שיערתי את גודל המשמעות, ולא שמתי לב לכך, איך?!
בנסיון לאהוב, להרגיש אהבה מקרוב, תמיד סגדתי לאותה אשה
הצוחקת. חשבתי שכך אוהב אותה הכי הרבה, הכי קרוב...
לא יכולתי להבין מה עוללתי לעצמי, ולמה?! הרגתי כמעט לגמרי את
מהותי, נשמתי והחשוב מכל - אהבתי כלפיה!
עכשיו זה כה ברור, יותר מאי פעם. מה שבעצם קורה בכל הסגידה הזו
זה מעין קרב. קרב קטלני בין שניים, על המקום - מי הסוגד ומי
הנסגד, קרב בו האהבה אינה יכולה לנצח!
הנסגד - אינו יכול לאהוב את הסוגד כיוון שמרגיש הוא כל כך רחוק
מעליו. כדי לאהוב אותו, סבור הוא, שהוא זה שצריך להיות
הסוגד!
הסוגד - אינו יכול לאהוב את הנסגד, כיוון שמרגיש הוא כל כך
רחוק בתחתית. הוא יכול להעריץ ולסגוד ואפילו קצת לאהוב אותה,
אך רק ככוכב רחוק לא כבן אדם, לא כגבר את אשה!
הו... כמה שזה נכון. הרצון לסגוד לזאת שאוהבים... נראה אפילו
כטבעי הוא. היכתה בי ההבנה - מאיפה הוא בא ולמה. חישבו על זה
רגע, הרי משחר הילדות,  במוקדם או במאוחר,  אנו סוגדים בהדרגה
כמעט בלי משים לב להכל, לקרובים מכל. להורים, למסגרת,
לשלטון, לאלוהים...
ולכן בעת שאוהבים, במיוחד בפעם הראשונה, ורוצים להרגיש אותה כל
כך קרוב, לתת לזה משמעות וחשיבות עליונה, סוגדים לשווא!!!    
וחושבים שאפשרי לאהוב אותה באמת רק אם היא מעליך, כך אולי היא
תגמור מהר יותר אבל לא תקבל אהבה ידידי, אתה מבין... מסגידה לא
נולדים ילדים, אין השראה ואין בריאה!
יש רק מבוא סתום שיודע רק לחנוק, שיעזור לך להתכווץ בתוך עצמך
כל פעם מחדש.
"הרגשתי שהיא אדם מדהים ביותר, היה כה מרגש איתה שרעדתי לידה,
איבדתי ת'עצמי בתוכה... ופתאום נפלה לה התשוקה, נסתמו
הרגשות..." הרגשות אכן היו... "כלפי מי?" ממשיך לשאול עצמי -
כלפיה, או דמותה בשמיים? ואת מי אוהבים הדתיים, החרדים וסתם
מאמינים? את מי?! "מלך חי וקיים, אדון עולם", "הגדול הנורא,
העושה משפטים" או "אבינו שבשמים... ובארץ."
דרך אגב היתה לי שיחה איתו, קלילה דווקא. ביקשתי שישלח איזו
בחורה אלוהית כזאת, הוא הסכים, בחור טוב הוא, אפילו נתן עצה:
היה ראוי לה, זה פשוט לא יראה הגיוני- בחור שלילי עם תדמית
נחותה שכזאת יוצא עם בחורה בעלת להבה כה חמה בתוכה. וואלה
צודק, הכי טוב שצודק, הרי אם כך זה היה, כולם היו יודעים שיש
לי קומבינות עם הבוס...  חוץ מזה, תיארתי לעצמי, מה אם הייתי
כה בוער כמו שמבקש שהיא תהיה, והוא היה שולח אותי לאחת
קונפה... לא מתאים.
דרך אגב, רוצים את המספר שלו? מסתבר שכל אחד יכול לדבר איתו
בכל עת, ואפילו ללא מדים שחורים, ציצית וכיפה והרבה דרישה
בחדר, בטן ועוד אביזרים...
אז אם במקרה תפגשו אותי עוד כמה זמן שמח תמידי, ללא שום כאבים
או מחלות, עושה ספורט, יושן בלילות ונראה מצויין, הרבה חברים
מסביב ועוד אחת... דעו לכם כי פשוט בחרתי בזאת. ואין זה אומר
כי מצאתי לי פינה שקטה בכלוב, אלא שיצרתי לעצמי סבביבת אהבה.
אז תודה לך מר בחור- אבינו שבשמים... ובאארץ! וגם לכם הוריי
וחבריי, גם לך ספרוני, ואתם יודעים מה... גם לעצמי- אולי הכי
הרבה.