אני פוסעת בעיר חורפית
עוטה כסות שלג לבנה
והיא, כמו מחבקת אותי לתוכה
ומברכת.

אני פורשת ידיים לצדדים
אוהבת חזרה
חיוך רחב על שפתותיי
שמחה.

ראשית פונה להאמפסטד הית'
נושמת ריח של שחרור
אויר נקי, עלים נושרים
וחופש.

יושבת על ספסל ליד אגם
מחייכת לברבור לבן צוואר
לברווזה המלמדת ילדיה לשחות
לשפירית.

חוזרת לאיטי לעיר האפרורית
לארמון שסביב לו סורג מוזהב
בוחנת חייל ששומר עליו
קפוא.

רח' אוקספורד לכל אורכו
מקושט בעצים ירוקים על פנסים
חנויות עליזות מזמינות בחמימות
לקנות.

יורדת לסבך המפותל של התחתית
מעלי פוסעים אנשים בחליפות
ממהרים, בשקט, לעבודה
עוד יום.

וככל שנוקפות ועוברות הדקות
חיוכי לאט לאט נמחה
יודעת שעוד מעט ודי
עד הפעם הבאה.