טור' רועי טסיגל היה חייל בינוני, לא מבריק, לא יותר מדי מצחיק
ובטח שלא שולה דגים או משהו כזה. יחד עם אלה, צבאנו הלאומי
והמוסרי כבר זכה לקלוט לשורותיו חיילים בעיתיים ממנו. בואו
נגזים ונאמר שביום טוב, על קצות האצבעות, עם רוח גבית ומזווית
צילום מחמיאה, טור' רועי טסיגל הצליח לפעמים להגביה עוף. אבל
לא יותר מזה. אין מה לעשות, טור' רועי טסיגל היה סתם עוד חייל
אפור. בקיצור- אוגוסט בלאי.
לילה אחד, עת ניצל טור' רועי טסיגל את מלוא שש שעות השינה
שהיקצו לו כדת וכדין חוקי מטכ"ל, החלה התדיינות סוערת בין רמ"ח
איבריו של החייל הטרי, בה חופשה תשובה לשאלה מיהו האיבר החשוב
ביותר בגופו של אותו טירון.
הרגליים טענו בלהט, כי הן שנושאות לבדן את כל כובד משקל
הטירון, הן שנשחקות במסעות ובמד"סים המתישים והן שמכילות בחובן
את שברי המאמץ הדמיוניים, "בכלל", ציינו הרגליים "מאז שהמצב
שתיים הוצא מהחוק, תפקידינו הועצם ואין ספק שאנו האיבר החשוב
בגוף הטירון." במקביל אליהן הציגה הקיבה שורת נימוקים מרשימה,
שכללה התמודדות עיקשת ויומיומית עם התשלובת של המזון המובחר,
שעובד במטבח הצבאי ושל מיני התופינים הצבעוניים הנשלחים ע"י
האפוטרופוסים לשעבר. תראו אותי!" קטע את הקיבה הידיד הקטן
טין-טן, ומתח קומתו "כולם יודעים מה באמת מחזיק ומוביל את
טסיגל בסופו של דבר, ובמקום שאני אעסוק במה שאני באמת טוב בו,
אני מתפקד כמו סכר! כולם גם יודעים לאיזה טיפול אני זוכה
בתמורה. כל השבוע חנוט ומוצנע באותו זוג תחתונים מצחינים! אם
לא היו משבצים את הטסיגל הזה מדי פעם לשמירות בעין דרומית,
אני... אני לא יודע מה הייתי עושה!" מוחו הרפה של טור' רועי
טסיגל לא התרשם מנאומו חוצב הלהבות של טין-טן, ונימק "עם כל
הכבוד לשאר האיברים, אני זה שנותן את הפקודות לכל האיברים,
ומכך נגזר שאני הבא בתור בשרשרת הפיקוד, מיד אחרי המ"כ." "מוח
של טירון בבא"ח זה חלק מהאבטלה הסמויה בצה"ל" הטיחו העיניים
למוח את המציאות בפרצוף, ובאותה נשימה הציגו עצמן כמועמדות
לתואר בנימוק סטנדרטי שהן אלה שרואות, וכך מנווטות את החייל
הצעיר ומונעות ממנו להיתקל בבזנ"טים. מעבר לכך טענו העיניים,
כי הן אלה שמכניסות את הלהב בחרירית, ובזכותן טסיגל פוגע
במטווחים, טענה שזכתה לשיעול מלאכותי קל ומקניט מצד הגרון
שהוסיף וגיחך "פגיעות עלאק, הטסיגל הזה פוגע כמו איזה חולה
פרקינסון. אם יורשה לי להביע את דעתי אז הפיתרון לויכוח הזה
הוא די פשוט. בתוכי עובר קנה הנשימה, ואם הוא לא שם אז הטסיגל
הזה לא נושם." "ואז?" הסתקרנה בלוטת הלימפה, "ואז הוא מת" השיב
עידן. בעיצומה של התלהטות היצרים פתח פי-הטבעת את פיו והכריז:
"אני הכי חשוב!" "אתה??" גיחכו פה אחד (וגם אף אחד, שתי לחיים,
שני מרפקים ושאר חלקי הגוף), "אתה לא עושה כלום חוץ מאולי פעם
או פעמיים ביום להתעסק בחרא!" הציגו הצלעות טענה מבוססת משהו.
"חכו, חכו," נעלב פי-הטבעת "אני עוד אראה לכם מה זה להתעסק
איתי.. מהיום אני מכריז על עוצר יציאות!" הכריז ונטש את הויכוח
בקול נפיחה רמה. שאר האיברים גיחכו על המונולוג הביזארי, וחזרו
לנסות למצוא מי באמת הכי חשוב ואם יש לעזאזל בכלל אחד כזה.
למחרת בבוקר השכים טור' רועי טסיגל כרגיל, עמד בזמנים, לא עמד
בזמנים, זז אחרי הקשב, זז לפני הקשב, עמד בח', ישב בח', הלך
לחופ"ל ועשה עוד הרבה מעשים מטופשים ומשוללי הגיון, כמו שכל
טירון נורמאלי אמור לעשות. למחרת עשה אותו דבר, רק שמשהו בתוכו
קצת הפריע לו. למחרתיים הדבר הזה הטריד קצת יותר, וככל שהתקדמו
הימים, כך גם העצימה ההטרדה. מקץ שבעה ימים מאז אותו פורום
איברים, התהפך טור' רועי טסיגל במיטתו הלוך והפוך. בעודו מתפתל
מלחצים, החליט טסיגל לוותר על כחצי-שעת שינה יקרה מפז, ולנוע
לכיוון בית-הכיסא הקרוב. במהלך הישיבה העקרה זכו שוב רמ"ח
איבריו של טור' רועי טסיגל לשמוע נאום מפיו של פי-הטבעת: "לפני
שבוע צחקתם עלי, ותראו אתכם עכשיו, כולה שבוע בלעדיי, הרגליים
בקושי הולכות. הקיבה קורעת תחת הנטל, ואין אף שוקו קרלו בעולם
שיעזור לה. שכני הידיד הקטן טין-טן כבר לא מעניין אף-אחד. המוח
כבר מזמן לא מתפקד. העיניים מעורפלות ולא ממש יודעות מהן
רואות, וגם הנשימה כבדה מתמיד." אברי-הגוף הרכינו ראשיהם כאות
לתבוסה. "רוצים שינוי??" הרים לפתע פי-הטבעת את קולו כרוקר
מרדן והפיח מעט תקווה בשאר האיברים שהימהמו "כן" הססני בתגובה
לשאלתו הרטורית של פי-הטבעת. "אני לא שומע אתכם! ר-ו-צ-י-ם-
-ש-י-נ-ו-י-?-?-?" נהנה פי-הטבעת לנצל את כוחו החדש. "כן!"
צעקו האיברים על-מנת למלא את רצונו של השליט החדש. "אז..."
התלבט פי-הטבעת מה הוא רוצה בתמורה, "אז תגידו שלוש פעמים
"רקטום המלך!"" ציווה כרודן ערבי, ובגלל שעם רודנים לא
מתעסקים, כל איברי הגוף צייתו.

"תנו לו בכבוד/ תנו לו בכבוד..." שרו כל האיברים לכבוד
פי-הטבעת וחגגו את סוף העוצר כאשר ברקע נשמעו צלילי חבטת גושי
הרעל במים.