עוד אדום נשפך על הרצפה. הם תמיד חושבים שאנחנו מושלמות, כאילו
אנחנו איזה בובות ברבי מזדרגגות. אם הם היו נכנסים לנו לתוך
הנשמה, הם היו רואים את התסבוכים האמיתיים שלנו, שלי. השיער
שלי לא צבוע, הוא בלונדיני אמיתי, אין לי עדשות, אלה העיניים
הכחולות שלי, ובחיים לא עברתי ניתוח, לא לחזה, לא לשפתיים ולא
לכלום. אני נולדתי בובת ברבי מזדרגגת ובטח אמות גם כזאת. כל
החיים שלי כאילו אני לכודה בקופסא, לא מסוגלת לצאת מהעטיפה,
נשארת אותה סטיגמה שחושבים שאני. הדמעות שיורדות לי על הלחיים
הן בעצם טיפות מים שמושפרצות מהעיניים. רק שהפעם באמת בכיתי,
הדמעות היו דמעות של כאב וסבל, והדם שהיה דומה כ"כ ללק שעל
הציפורניים המטופחות שלי, ירד ולא הפסיק לזרום. העור שלי התחיל
להנמס, ופתאום ראיתי אור חזק מסנוור.

כמו שאתם יכולים לראות כאן, זאת בובת הברבי הראשונה שהומצאה
ע"י המעצבת והאריזה מעולם לא נפתחה, היא... ובכן... אני מצטער,
בטח יש בעיות בחימום והשפתון האדום שלה נמרח על האריזה, אני
מבטיח לכם שמייד הצוות שלנו ייטפל בה והיא תחזור להיות כמו
חדשה. הנה, בבקשה, הבובה הכי מקסימה - בובת הברבי!