ציפורים עפות מעל הכביש המהיר
בתל אביב נשמעים קולות של רעמים
אין יותר בני אדם
לאבד את הכבוד ברגע
לאבד את עצמי בעצב
הקפיטליזם לקח מאיתנו את מה שהיינו צריכים
והחזיר את הכל, מחולק לרבעים
סוף של דרך
אור אחד, מלווה את הכתם
ושני ילדים משחקים ברשת
הכל נראה עטוף כמו מתנה
רק אנחנו זרים במרחב
נעים כמו כלבים בתוך המסלול
מבקשים לנבוח, מבקשים לרוץ
שירי מחאה איבדו את הקשר
עכשיו זה רק אנחנו וכל היתר
עכשיו זה במנות קטנות
אולי פעם ניזכר ואחר כך נשכח
איך זה התחיל
למה זה נגמר
ציפורים מעל הכביש המהיר
מלוות את התנועה
בלי שיר
עוזבים, נאנחים, ונרגעים
הכל במלחמה מותר
רק המילים נשארות מעצמן
שלבים בערכים
מתערבבים עם מסרים סמויים
רצינו להיות גיבורים מטעם עצמנו
ומצאנו אותנו, תלויים בפרסומות ענק
על גשר עילי מעל הרכבת
שם מפזרים את המלח
רצינו לצחוק
זה היה בעצב
בלי אשמה, בלי מחאה
הציפורים עפות מעל הגג
ומשם מגיעות בחזרה
מפתיעות אותנו עם מבט אחד
אני מאבד את הכבוד שלי בדקה
אין יותר אני, אין אנחנו
רק המציאות תוחמת את מה שהשארנו
כמו היינו אמיתיים
גיבורים לרגע, אורזים הכל ושמים בצד
שום שיר כבר לא ינצח את העולם
בכותרות העיתונים נמצא את עצמנו אשמים
ורק אז נוכל להמשיך בחיים