על סף דלתי התדפקה לה שגעת.
פתחתי את הדלת.
"שלום, אני שגעת."
"כן, אני יודעת", אמרתי.
"חיכיתי לך כבר הרבה זמן, בואי כנסי,
קר כל כך בחוץ."

התיישבנו על המיטה, מול הארון הפתוח,
לפנינו גלויות כל הפנטזיות שקולפו להן יחדיו.
ליד השידה נחו העטיפות הצבעוניות.
פנטזיה עטופה יצאה מן הארון.
שגעת ואני קילפנו בעדינות את כל השכבות,
אצבעותינו החלו לדמם.
הייתה זו שפיות.
הסתכלה עלי, מדממת גם היא.

"מה???" לחשתי, "מה את רוצה?"

אמרה "כמה דמיון תוכך יוכל להכיל?"

צחקה לה שגעת.
"את זמנית לא שפויה. לדמיון אין שום גבול."

השפיות התיישבה,
פרטה על הנבל.

השגעת התיישבה,
אמרה "הכל הבל."

עוד דפיקה,
ושוב זו הדלת.
פתחתי תשושה.

"שלום,
אפשר אולי להציע לך
פנטזיה במבצע?"