מהתרשמות ראשונה,
שום דבר לא השתנה,
כשהעשן מתפזר והתמונה מתבהרת,
כל הדברים נראים אחרת,
כולם פתאום משפילים מבט,
בורחים מהאמצע, זזים לאט,
ומדברים פחות, מבינים יותר,
הראש מתרוקן, מתחילים לשקר,
ובמצב לא תומך בהם הביטחון,
כי רובם לא בנו אותו אמיתי ונכון,
ורק אני, בוהה מהצד ולא חושש,
מאמין רק באמת, זה כל מה שיש.

מהתרשמות ראשונה,
עדיין כמו בפעם האחרונה,
לא צריך לדבר הרבה, כדי לומר,
לא היום, גם לא בטוח שמחר,
זה הכל תקופה, עניין של מהות,
אולי עכשיו, אולי חיים של טעות,
ולפעמים הרגע להביט למוות בעיניים,
להביט, לא לפחד, לא לחרוק שיניים,
כי הדרך מובילה את כולנו לאותו מקום,
חלק יתעוררו בזמן, חלק ימשיכו לחלום,
ורק אני, בוחן מהפינה ולא מתייאש,
מאמין רק באמת, זה כל מה שיש.

מהתרשמות ראשונה,
כאילו לא עברה לה שנה,
האם לא קצת נסחפנו, נתנו לזמן לחלוף,
ועכשיו לא גמרנו, פשוט הגענו לסוף,
לא הקשבנו ללב, והעדפנו לדחות,
לא רצינו הגיון, ביקשנו עוד דמעה למחות,
וככה, זוהי לנו, מערכת יחסים טובעת בחרדה,
קשר שהתחיל בפרידה, והיא שוב לבדה,
מאושרת ויחידה, כותבת ודוחפת למגירה,
שתישאר עם עצמה מול המראה, מנוכרת וקרה,
ורק אני, אוהב לבד ולא מתבייש,
מאמין רק באמת, זה כל מה שיש.

מהתרשמות ראשונה, כזאת ראשונית,
זה עולם מוזר, מין תוכנית ניסיונית,
מהתרשמות ראשונה, כזאת חדשה,
זה מקום אחר, בלי הרבה גישה,
ולמה לא לשנות,
לנסות שוב לבנות,
כדי שכולם יתחילו להבין,
לחשוב נכון, להביט לרגע, באמת להאמין,
כדי שהיא פעם תקשיב ללב,
לא בכאילו דמעה, תספר שגם לה כואב,
כדי שאני, אולי עוד אפסיק לשאול,
אתעורר בזמן, ואבין מה שכתבתי אתמול,
שכולם והיא, מה אני כבר מבקש,
שיאמינו רק באמת, זה כל מה שיש.