יש בו משהו מאוד מיוחד- משהו שעוד לא חויתי אותו, עוד לא
התנסיתי בו.
כשהוא מדבר אליי, לבי מתחיל לפעום יותר מהר, יותר חזק. ואני-
פתיה- בולעת כל מילה שלו בשקיקה כאילו הייתה היין הכי יקר
ומשובח שאי פעם נפלה בחיקי הזכות לטעום ממנו.
אני מרשה לעצמי להיות מובלת אחריו ואחרי מילותיו המרשימות. כמו
צאן, המובל בשדה הנסיון והאהבה על ידי הרועה שחקר כל פינה בשדה
ומכיר אותו מכל היבטיו. ואני- בכיסוי עיניים.
ובשעת הגז, נותנת לו להוריד שכבה אחר שכבה- כל פעם קצת יותר
בזמן שהוא מביט בתאווה על גופי הנגלה לעיניו ומרגיש בידיו
ושפתיו את עורי ואני- כמו פתיה- הולכת אחריו.

למי שמכיר אותי- אל תגיבו... אם אתם מגיבים- טוב- אתם מכירים
אותי- זה יהיה כואב- לכם.