מונה גולד / תמה האהבה |
ידיי אל הכאב;
מתנות לבבי הקטנות
את המחר הן נושאות
עם דמעה יבשה,
צלקת חבויה,
חיוך שאבד
מפצעי העבר,
תימהון שמחק את ישותי,
ואני שואגת בדממה
וחותרת לשווא
לחיוכים נושנים,
לכיסופים שלא באו -
הגם הם אבדו?
זורמת בחשאי אל רכסים רחוקים,
חותרת למעמקים,
צוללת בדממה -
אין לי נחמה,
יבשה הדמעה
תמה האהבה...
02/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|