מוכרח לכתוב.
את מפחדת להיפגע, מפחדת מפרידה.
את מפחדת מפרידה ועם זאת את מחכה לה, מצפה לה, כדי שהיא לא
תבוא לך בהפתעה.
את בטוחה שאת תהיי זאת שלא בסדר, את תהיי זאת שתהרסי הכל. אולי
זה כדי להיות בטוחה שיש לך שליטה.
חוסר הידיעה מפחיד אותך? את לא מפחדת מפרידה.
את מפחדת מפרידה שאין לך שליטה עליה, לכן את מצפה לה, כאילו את
כבר יודעת שתבוא, ואם היא לא תבוא את תביאי אותה, כי את תתחילי
להיות אופטימית וזה מפחיד אותך.

להיפגע
בלי להיות מוכנה
או להיפגע
עם להיות מוכנה.

פתאום את הגיונית לי וזה נעשה מפחיד.
אבל מה הטעם לגשת למשהו במטרה ובציפיה לפגיעה? האם נכווית עד
כדי כך שלא יהיה לך אמון באף אדם שיבוא לקראתך, עד כדי כך
שתפגעי בעצמך כדי שלא יפגעו בך?

לא לב כל אדם רע מנעוריו, לא כל אדם יפגע בך.
יש לך כוח לבחור את הגורל שלך, ולא על ידי לתת יד רעה לדבר,
אלא על ידי וויתור, התמסרות למהלך הדברים הטבעי, הליכה בציפיה
לדבר טוב, להתקדמות ופריחה, ולא לפגיעה ולסוף.

אני מבקש לתת אנלוגיה קלה, אפילו קרובה להוביט במידה מסוימת,
כי כל המסעות מתחילים בכיוון מסוים, ואי אפשר לדעת לאן הם
ממשיכים. אין דרך בטוחה להתחיל מסע, אי אפשר לדעת מתי ומה יהיה
סופו. ובכל זאת, מתחילים מסעות ולא בכדי להגיע לאיזשהו מקום,
אלא בשביל החוויה, בשביל החברה, בשביל האתגר לפעמים.

אני מרגיש כל כך חסר אונים פה, מנסה להסביר לך, לתת לך להרגיש
בטוחה איתי, להסביר, להבהיר, לפשט, לפרט.
שני הדברים שהייתי רוצה עכשיו
היכולת לגרום לך לחייך
והיכולת לגרום לך להרגיש בטוחה.

אולי זו הסיבה שאני מרגיש לא ראוי לך.
ואולי זה שאני סתם בכיין.