מבפנים החוצה
כשעיני הכירה אותך רגש נבע.
מפל חבוי באבן ליבי...
בוא ננסה אמרת...
ליבי אמר לי הזהר!
אני מהססת חזרת אחריו...
אוהבך אומר,
אוהבת גם אני אמרת מרצון.

בחדרי חדרים,בין עליות וירידות...בחשיכה
פועם ורועם,פעימה מחזרת אחר פעימה...בתקווה
ואני מחזר אחרייך,ואת חוזרת אליי.
נבקעה האבן , ושתיתי ממנו.

יצאתי "מאהבה אל אהבה"אמרת כמו בציטוט מתוך שיר.
חייכתי אלייך.

מהחוץ אל הפנים
הוא פה אמרת,שהיה אהבת חיי
קפאתי.
קפאת.
כל האוויר נמתח סביבי
ובעיניך הופיעה הסערה.
נחנקתי.נשמתי...
ואת התרוממת ויצאת, מותירה אותי קצר נשימה.

עזבת ליומים.
וכשחזרת, אותה הקרקע, אותו עץ... נכחד.
ראיתי בך את הסדק.
האירהאור וריחף מעל פנייך,מפזר את יופי פנייך ממקד בחומרת
המכה.
דמעות נשרו מפניי אל פי.
ואת קרסת...
וליבי התפוצץ...

ומאז
אף רוח לא נשבה בחצרי.
אף לא רוח אחת.