סוף השבוע הראשון של החודש.
מסורת של ארבע עשרה שנים.
כל שנה, אותו סוף שבוע, אותה בקתה בהרים,
ולפעמים נדמה לי אותה ערמת שלג בחוץ.

הגענו אתמול בערב. הסתדרנו בחדר. ארוחת ערב
לאור נרות, שלושה בקבוקי יין, סיפורים קטנים.

נעים להתעורר בבוקר כשחמימות נעימה עוטפת אותך,
ואתה שומע את פיצוח גזעי העץ באח.
אחרי מקלחת בוקר מהירה יצאתי עטוף במגבת.  
האח בערה ולשונות האש השתרבבו בשמחה וטיפסו
במעלה הארובה. מהחלון נשקף רק שטיח לבן ורך.
היא עמדה במרכז החדר. ראיתי את הראש הפרוע מבצבץ לו
מעל, והרגלים היחפות מתחת. כל גופה הוסתר על ידי כן הציור.
לראשונה הגיעה לפה להרגע ולצייר, אני הסתפקתי בלהרגע.
התקרבתי אליה, ורק עכשיו יכלתי לראות שהיא ערומה.
מראה מעורר על רקע האח והשלג.
"בוקר טוב יפה"
"מתוק... ישנת טוב?"
"ממממ...  אז מה את מצירת הפעם? "
"לא יודעת, קשה לי להתחיל. אשמח לשמוע רעיונות".
כשאני מלטף את גבה מאחור לחשתי לה  "ציירי לי כבשה".
"תעצום עינים" אמרה והשכיבה אותי על השטיח סמוך לאח.
המגבת שהיתה בידי נחתה על הכורסא.
זה היה משהו אחר, מגע שלא  הכרתי קודם.
חשבתי לשאול "מה...?" ואז הבנתי שהיא מציירת עלי.
משיכות מכחול עדינות.
היה במגע הזה משהו מאוד נעים, מרגיע, כמעט ממכר.
שמעתי את ערבוב הצבע ושוב חזר המכחול
לשוטט על גופי והעביר בי רעידות קטנות של שמחה.
פקחתי את עיני, כל כולי אדום.
היא הביטה בי וראיתי את עיניה מחייכות אלי.
"אני מקווה שאלה צבעי מאכל" אמרתי.
"זה למאכל אבל לא צבע, זה רוטב תותים" אמרה ושנינו פרצנו
בצחוק.
הכבש שבי קרם עור וגידים. רוקנתי על גופה את שארית רוטב
התותים
שעוד נותר. מרחתי בידי את גופה ברוטב האדמדם, כאילו היתה מנה
אחרונה במסעדת גורמה.

"אז איך החיים? עוד כמה חודשים the big 40, יש תוכניות
לחגיגות?"
"לא יודעת אם בא לי לעשות משהו, אבל אני יודעת שהבעלול
והילדים
מתכננים לי הפתעה, מה איתך?"
"גם לי חגגו ברב פאר והדר בחוג המשפחה והחברים. הילדים הכינו
סרט
קצר בסגנון חיים שכאלה ויקירתי דאגה לשלומי ברכישת מנוי שנתי
לחדר
כושר. קיבלתי את הספר של רימונד קארבר, קובץ סיפורים שנקרא
'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה'.
אני חושב שהספר צריך להיות רק הכותרת. דבר קטן וטוב."

קמתי להכין לנו לשתות קפה של בוקר.
"רגיל?" שאלתי, והיא הנהנה בעיניה וחייכה.
הוצאתי את הספלים ומזגתי.
היא עטפה אותי, חיבוק גדול ואוהב.

יש לנו עוד יום פה ואז נחזור לחיינו,
עד יולי הבא.