ישובה לבדה, ברחוב, בפינה
שמץ בדל מתנדנד בינות שפתותיה
זיק שגעון מבליח לרגע בעינה
היא זונה זקנה, כמו רבות לפניה
למי את מחכה? מי ברצונו להופיע?
לא יבוא האדון והגברת גם היא לא תבוא
ואני? אני אנחית על עצמי מכה אחת אפיים
בראותי את דלות הנפש ועוני האדם החופשי
אגמור ברינה ואפצח בקינה
בשם אלוהי, אעלה קורבן אישי
איכלי, איכלי את אשר שאציע
הניחי לי לפרוץ בבכי ולטפי את ראשי
זונה זקנה שכבי ואותך ארגיע
הבורגנות שבנו, אותך לא תושיע
מתיישרת , מיישרת, ומתרוממת בגאווה מעושה
מאבקת, נאבקת ובריצה היא יוצאה
מתחשלת ונחלשת חזרה לפינה
אין לה מוצא, וגם לנו לא. |