-----מוקדש למור!-----

אגדת עם ידועה מספרת על כך שמי שיתפוס גמד חי יזכה באוצר.
אבל לא זה הסיפור שאספר לכם היום, הסיפור של היום מספר על נער
ששמע את האגדה והחליט לזכות באוצר.
כאשר הודיע הנער כי הוא עוזב את הבית בכדי לצאת למסע הגיבו
הוריו בצורה תומכת ומקבלת להפתיע, אמו חבקה אותו ודמעות
בעיניה, ואביו חייך חיוך של גאווה וטפח לו על השכם.
בבוקר היציאה שלו ארזה לו אמו צידה לדרך, ונתנה לו תפוח שיאכל
באותו בוקר כמו שעשתה בכל בוקר אחר.
אביו, עדיין מחייך את אותו חיוך מסתורי, העניק לו תיק חום
מרופט עם רצועות ירוקות ובו ציוד מועיל; אוכל, פנס, מימייה,
אולר קטן ומחצלת.
הנער נפרד מהוריו לשלום ויצא את ביתו.
הנוף בחבל הארץ בו גרו הוא ומשפחתו היה מורכב מנהר רחב ושקט,
גבעות ירוקות, יער בתחילת תקופת הנשירה ובאופק הרחוק, הרים
מושלגים.
יום יום ראה הנער את הנוף הזה ולא מצא בו שום עניין, ההרים
אותם הרים והנהר אותו נהר, לכן התעמק בעיקר בדרך ובתפוח שאכל
באותו בוקר כמו בכל בוקר לפניו, אין חדש תחת השמש.
כאשר הגיע הנער לנקודה בה נפגשה הדרך עם הנהר מילא את מימייתו
בחוסר רצון, אותם מים.
לאחר יום שלם של הליכה הנוף החל להשתנות, האדמה הייתה חומה
יותר, והעצים נהיו נדירים יותר ויותר, השינוי מצא חן בעיני
הנער ולכן מצא לו נקודה עם נוף מוצלח לנוח ללילה.
השקיעה הייתה מרהיבה, והזריחה מהממת.
הנער קם מלא באנרגיות חדשות והמשיך בדרכו.
לקראת אמצע היום ראה הנער נצנוץ של אבן לבנה באופק, הוא חשב
לעצמו שזה בטח יהיה מקום טוב לנוח בו קצת ולכן עשה את דרכו
לשם.
כאשר התקרב הנער לאבנים ראה שמדובר בחומה בגובה שלו, הוא החליט
לנסות להציץ מעבר לחומה, אולי שם מסתתרים הגמדים...
להפתעתו, כאשר משך את עצמו מעל לחומה, ראה הנער רק משטח שהוביל
לעוד חומה...
הוא החליט לנוח קצת בצל החומה השנייה לפני שימשיך בדרכו, הוא
הוציא את הבשר שאמא שלו ארזה לו, אכל לשובע וישב לנוח קצת, חום
הצהריים והבשר בבטנו עשו אותו ישנוני וזמן קצר לאחר מכן הוא
נרדם.
הנער התעורר בבהלה רק כדי למצוא עצמו בחושך, "לעזאזל", חשב
לעצמו, "ישנתי עד הלילה", בעוד הוא כועס על עצמו שם לב הנער
למשהו משונה, החושך היה מוחלט, לא היו כוכבים ולא ירח בשמיים,
הוא הוציא את הפנס מהתיק והדליק אותו.
באותו רגע שהנער הדליק את הפנס מצא את עצמו מסונוור מפנס שהואר
לכיוונו. הנער הפיל את הפנס בבהלה והחל לרוץ הרחק ממקור האור,
אחרי שני צעדים הוא פגע בחוזקה במשטח קשה ונפל על גבו, כאב
הראש שלו מנע ממנו להרגיש את תנועת המשטח שעליו ישב, בעוד הוא
מעסה את רקותיו החל לכסות אותו פס בהיר של אור, לא אור מלאכותי
של פנס, אלא אור יום, בוהק ולבן.
זריחה, חשב לעצמו הנער.
באור יכל הנער לראות את סביבתו וגילה שהוא כבר לא ליד אותה
חומה שלידה עצר לנוח, אלא בתוך מיכל זכוכית גדול!
בהלתו הגדולה של הנער התחדדה כאשר הבין שהצנצנת זזה, נמשכת
בכוח אדיר כלפי מעלה.
הנער עצם את עיניו וקצת לפני שהתעלף מאימה ואולי קצת מחוסר
חמצן הספיק לשמוע קול אדיר מהדהד סביבו.

"אמא! תראי, מצאתי גמד ליד המדרגות!"