אולי לא ידעת ותמיד נותרת אטום, לא ידעת שחשתי כך לאחר,
תמיד היית לאהבתי חסום, והיום ליבי על אהבתו לא מוכן לוותר.
נפלתי חזק התאהבתי באסור, אתה הוא האחד לו נישאתי מאהבה,
אך מבט רך אחד וכבר היה לי ברור, הוא הצליח להדליק בליבי
הלהבה.
הבוקר עלה והשמש איתו, היינו ביחד לא הייתי לבד.
היום החדש טמן המון בחובו, רק עלה קטן ברחוב נדד.
והרמתי אותו כי ידעתי כי אני הוא, בפנים זועקת לאחר שלא כאן,
אך הייתי איתך חושבת עליו, נפלתי חזק ליבי שייך לו כבר מזמן.
ולא אני לא מאשימה אותך, הלב לא אשם ששכח איך לאהוב,
רק שכחתי עם הזמן איך לאהוב אותך, ולא היה ממי אהבה לשאוב.
נפלנו חזק כי שכחנו לעבוד, כשהיתה האהבה כמובנת מאליו,
וכיום כשהיא הוחלפה באחרת, שואלים מה יהיה עכשיו?!
למה את המילים הנכונות, אמר לי הוא ולא אתה?
ולמה כשהכל מרגיש לי נכון, כשרואה אותך עדיין בלב חשה צביטה.
איפה כל הביחד שהיה לנו בהתחלה, כשעוד נהגנו לאמר,
אוהבת אותך/אוהב אותך,
וכמה היה לנו קשה באותו יום, כשאמרנו זה לזו זה נגמר, לך
לך/לכי לך.
ויכול להיות שהמחר מביא איתו דברים חדשים, אהבה חזקה שלא
הכרתי,
אך רציתי שתדע שכמו שנפלתי באהבתי אותך עוד לא נפלתי.
ואולי עוד נותנת לך פירצה, לשוב ולהעיר בי את שעם הזמן נרדם,
אולי אני רוצה שתשוב להרנין עוד לב שנדם.
הבוקר עלה והשמש איתו, היינו ביחד לא הייתי לבד,
היום החדש טמן המון בחובו, רק עלה קטן ברחוב נדד.
והרמתי אותו כי ידעתי כי אני הוא, בפנים זועקת לאחר שלא כאן,
אך הייתי איתך חושבת עליו, נפלתי חזק ליבי שייך לו כבר מזמן.
אהובי בעלי לא התאהבתי באחר, חשבתי שכן כי לא היית שם אתה,
אותך אני אוהבת רק אליך כך כמהה, נפלתי חזק כי איתך חולקת
אהבה.
וזה לא קל צריך לעבוד קשה, אבל אנחנו שניים וביחד זה פשוט
יותר,
אהוב שלי, חיים שלי רק תדע זאת לעולם, עליך בחיים שוב לא
אוותר!