|
כל הדרך ארוכה לפניי החיים נראים
כמו רכבת לילה מאוחרת הנוסעת מהר במרחבי
הזמן דרך ללכת אין כל כיוון הוא כיוון נוסף
החיים הם כמו הצגה נמשכת כל צלצול הוא
צלצול לצאת להפסקה.
פזמון:
החיים זורמים איני יודע לאן אפנה או לאן אבוא
אני רק יודע את המרחק והוא רב מהדמיון
כל הדרך ארוכה לפניי אני מביט בעייניך הכחולות
ויודע שמעכשיו אין לאן לפנות, הלילה מגיע
הירח מאיר והכוכבים זורחים מאירים את השמיים
את רוצה להכנס למים ובעינייך מבקשת שאבוא
פזמון:
החיים זורמים איני יודע לאן אפנה או לאן אבוא
אני רק יודע את המרחק והוא רב מהדמיון
אני לבוש מסיכה שחורה
כדי שלא יראו את הפחד בעיני
ובגילמתי השחורה עוטף אותך מפני הקור
את מבקשת שאחמם אותך בחיבוק
פזמון: החיים זורמים איני יודע לאן אפנה או לאן אבוא
אני רק יודע את המרחק מהדמיון והוא רב והוא פוגע
ואני נוסע ונעלם באופק לך זה מחליש את הדופק
ולוקח את מבטי איתך. |
|
|
אני הכוסית של
הבמה
(בדרך למטבח
של תיאטרון
תמונע) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.