רצתי. רצתי כל כך מהר עד שהכפות רגלים שלי החלו לשרוף. האטתי
את הקצב, אבל האצתי אותו בחזרה. אסור לי לתת לו להגיע אליי.
אסור לי. רגליי החלו להסתבך אחת בשניה. הריצה, שהחלה כאחת
מהירה, הואטתה בצורה פתאומית. רק עכשיו התחלתי להצטער על כל
התירוצים שנתתי לפזית המורה לספורט, מדוע איני יכולה לצאת
לריצת 2000 מטר. מעולם לא חשבתי שבאמת אאלץ לרוץ כל כך מהר.
הצעדים החזקים של הנעלים הכבדות שלו חדלו מלהשמע לפתע.
הבטתי אחורה בחשש. הוא לא היה שם. נעלם.
לא התפלאתי. הוא תמיד היה נעלם כשלא הצליח לתפוס אותי.
אף פעם לא הבנתי את זה. למה הוא ממשיך לרדוף אחריי?
הוא אף פעם לא מצליח... אז למה הוא ממשיך לנסות? למה הוא לא
מתייאש ונותן לי לחיות בשלווה? למה הוא לא מוכן לתת לי עוד
צ'אנס? אני לא מבינה.
כל האנשים המזוקנים הללו, מבני ברק, עם הבגדים החמים והשחורים
והמבט הרציני, אומרים כמה שהוא מקסים וסלחן. ואוהב. כמה שהוא
שומר על כולם, ותמיד רוצה שיהיה לנו טוב. אז למה הוא מטריד
אותי ככה?
אף פעם לא ראיתי את הפרצוף שלו. הוא תמיד היה לובש מסיכה לבנה
וגדולה, כמו של הרוצח ההוא מהסרט הזה... נו... צעקה! רק בלי
הפה המעוות והעיניים הנוזלות.
אף אחד לא ראה אותו במציאות. רק אני. זה מה שהוא אמר לפחות.
הוא אמר שאני שליחות רצינית, ושבי הוא חייב לטפל "טיפול אישי".
בגלל זה הוא לא עשה את הנוהל, שהוא כמו כלל ברזל אצלו. הוא
תמיד מתעקש שאת העבודה השחורה, הטיפול בבני האדם הסוררים, יעשו
המלאכים שלו. ככה הוא שולח אותם למטה, לכדור הארץ המזוהם, כדי
לנסות לסדר את המוח המעוות והעוונות של בני האדם.
בגללו נהרסו לי החיים. אנשים חושבים שאני משוגעת! רצה ברחוב,
כאילו טירוף אוחז בי, בורחת ממשהו, שפשוט לא קיים... אבל הוא
קיים! והוא רודף אחריי! פשוט אף אחד אחר לא רואה אותו...
הוא ממש מטרד. כבר כמה חודשים שהוא רודף אחריי, ומנסה להעלות
אותי לבית דין שלו בשמיים. רק בגלל שאמרתי לכולם שהוא רוצח. זה
הכל! זו סך הכל דעתי... מה הוא רוצה ממני?! חופש הביטוי... לא
ככה?
אני לא מבינה למה הוא כועס. הרי זה נכון! לא?
אנשים חיים בזמן שאול... הוא נותן להם לטעום את החיים על קצה
המזלג, ודווקא כשהם מתחילים להנות מהחיים, הוא גורם להם לסבול
את 10 השנים האחרונות לחייהם במלחמה במחלות קשות של זקנים, ואז
הורג אותם. אז למה הוא נותן להם לחיות בכלל אם הוא רוצח אותם
אחר כך?
אני חושבת שהוא צריך פסיכולוג... לפני שהוא יגמור בבית הכלא
לאנשים חשובים בשמיים.
הוא כל כך מסובך... האלוהים הזה.