[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אור התנל
/
הפרס שלי

שונאת אותה. שונאת אותה כל כך. עד שהייתי יכולה לחנוק אותה במו
ידי, להרוג אותה, לגרום לה לסבול. ואח"כ לא להרגיש שום דבר,
שום פיפס של רגשות אשמה, שום רגש חיובי אחד אליה. אולי חוץ
מהערצה. הערצה על זה שהיא הצליחה, שהיא הצליחה איפה שאני
נכשלתי, ולא סתם נכשלתי אלא נכשלתי בגדול. הפסד טכני, בכלל לא
הופעתי במשחק. במקום לבוא, להפסיד בכבוד, פשוט לא באתי, מרוב
פחד מהתוצאות אפילו לא העזתי לנסות. ועכשיו? כבר עברה
ההזדמנות, זהו, אין יותר. המשחק נגמר, נתנו את הגביע. ואני?
אפילו פרס תנחומים אין לי. כל כך רציתי את הפרס הזה, אפילו לא
את הניצחון, לא את הכבוד של הניצחון, אפילו לא את הפרס כולו.
רק לגעת בו, להרגיש אותו לרגע אחד, זה היה מספיק לי, רק לגעת
בו, פעם אחת, דקה אחת, שנייה אחת. אבל אפילו את זה לא השגתי,
רק לראות אותו בטלוויזיה אני יכולה. לראות ולדמיין שהוא שלי.
אפילו את המעט שהיה לי היא לקחה לי. אפילו לראות אותו אני כבר
לא יכולה, כי היא לקחה אותו, שמה אותו בכיס הקטן שלה, מסתובבת
איתו כל הזמן, לא מניחה לו לרגע. ובשביל מה? היא לא מעריכה
אותו כמוני והיא גם אף פעם לא תעריך. אז למה? למה אפילו לראות
אותו אני כבר לא יכולה? רק לראות אותו כבר היה נותן לי את
ההרגשה של הניצחון, למרות שאני בכלל לא צריכה את ההרגשה, רק
לראות אותו, לדמיין אותו, לחלום עליו. ועכשיו אפילו את זה אי
אפשר. היא בכלל לא מעריכה אותו, סתם נותן לה הרגשה טובה לדעת
שיש לה גביע, שהיא קיבלה את הפרס. הוא סתם משלה את עצמו שאכפת
לה, היא סתם, רוצה אותו בתור פרס ובסופו של דבר, גם זה יימאס
לה. ולי אף פעם לא יימאס, אף פעם. אבל אני כבר פספסתי את
הסיכוי שלי. הפסדתי את הפרס. הפסד טכני, אפילו לא הופעתי
למשחק. רק בגללו אני לא עושה לה כלום. כנראה. כי היא פשוט,
אפילו לשנוא אותה קשה לי. כי היא עושה אותו כזה שמח. מוציאה
ממנו את הטוב שבו. היא זאת שהפכה אותו לפרס, הוא היה כזה תמיד
אבל היא גרמה לזה לצאת החוצה. ניקתה אותו טוב ועכשיו רואים
שהוא באמת פרס. ואני? אני רציתי אותו גם כשהוא היה סתם מאובק
וישן. אבל אני כבר פספסתי את ההזדמנות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אופס.

שמואל
איציקוביץ' רוצח
מישהו שעה אחרי
שהוא משתחרר
מהכלא על גניבת
תפוזים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/3/05 1:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור התנל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה