רק עכשיו,
אני שם לב.
לכל השקר המתועב,
שהמצאת לכאב.

בשביל לקבל מעט רחמים,
(קול קר) וקצת קרבה.
סיפרת שקרים מתוחכמים,
(קול קר עוד פעם) בשביל להשיג אהבה.

מה שהיית פעם,
ומה שאת בשבילי כעת.
וכבר לשקר שלך אין טעם,
וכל בניין האשליות שלך מתמוטט.

עכשיו תאספי את כל השברים,
ותגררי מפה את השמלה.
סיפרת שקרים נהדרים,
אשליה של זונה אומללה.

מגדל של אשליות,
בנוי על אוויר,
שקרים שפסקו מלהיות,
כשזרח עליהם אור בהיר.

פזמון:
הייתה לך מראה,
של אשלייה כואבת.
והכל נראה,
כאילו את למרות זה אוהבת.
אבל בסוף מסתבר,
שהיית מאושרת,
אצלך הכאב היה עובר,
ואת היית נשארת.

(קול קר - גשר) -
למה רצית להרגיש,
כמו כלב שנזרק מהמלונה.
לא ברור מה להרגיש,
כלפיך עכשיו, זונה.

אבל אחרי שנשברו השקרים,
נעזוב אותך ונלך אל הבקרים.
מתוך חשכת ליל של אשליות,
של הזיות ורוח, שפסקו מלהיות.

כשמגלים שקרים נתעבים...