[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי שוורץ
/
שומר המסילה

"אלדר?"
"כן, אדוני?"
"האם הכל מוכן לקראת התקיפה?"
"כן, אדוני, ברגע שההגנות ייפלו הצבא ייכנס."
"נפלא! אתה יודע מה צריך לעשות עכשיו בשביל לבטל את
ההגנות?"

"לא, אדוני."
"יש אישיות אחת שמקיימת את ההגנות. איש אחד ששומר על העולם
מפני פלישות. אדם אחד שמגן, שמונע מאיתנו להיכנס. נשאר רק לחסל
אותו. שאר השומרים אחריו לא צריכים להיות בעיה. אני מאמין שאתה
מכיר אותו: שומר המסילה."

"נוקטר..."

המילה האחרונה נהגתה עם הרבה תיעוב. זו משימה שאלדר שמח לקבל.





אלדר עבר בשער והגיע לשטח מדברי. מימד הביניים שמפריד בין שני
העולמות. מלפנים הוא ראה את התעלה הענקית שחצתה את המדבר
ומאחוריה היה השער לעולם. היה אפשר לדלג על המקום השומם הזה
לולא היו בעולם את השומרים. "אבל גם זה זמני", אמר אלדר
לעצמו.
ראשון הולך להיות מכר ילדותו, נוקטר, מי שמחזיק כמעט לבדו את
ההגנות. זו לא צריכה להיות משימה קשה מדי מכיוון שנוקטר הוא רק
הילר ואין לו אנרגיות תקיפה, "רק" אנרגיות של ריפוי.

הוא המשיך לצעוד עד שראה דמות באה מולו. דמות במכנסי בד חומות
ואווריריות וחולצה אדומה קצרה, זיפים של כשלושה ימים כיסו את
פניה שנראו צעירות למרות השיער הלבן והמפרצים. העיניים שידרו
עוצמה וחמלה. הם נעצרו כעשרה מטרים אחד מהשני.
נוקטר פתח את השיחה כשאמר: "לצערי אני לא יכול לתת לך לעבור
מעבר לזה. חזור אחורה."
אלדר גיחך לעברו. המילים שהוא אמר יצאו ביריקה: "אתה לא יכול
לגרום לי לפנות אחורה, אבל זה בסדר, לא באתי בשביל לעבור, באתי
בשבילך." ולפני שנוקטר הספיק לענות הוא ירה סילון אנרגיה אדומה
מהיד. הסילון היה עבה ונגמר בחוד חד מאוד. נוקטר הגיב קצת
באיחור בסילון אנרגיה לבנה משלו. האנרגיה של נוקטר הייתה באותו
עובי אבל קהה. לשניות מספר האנרגיות שהתנגשו עמדו במקום. אלדר
שלא נראה חושש רק הריח את חיוכו והאנרגיה שלו החלה מתעבה
ולגבור על זו של יריבו. שני הפסים הצבעוניים התקדמו במהירות
לכיוונו של נוקטר עד שנעצרו כמטר ממנו חושפים הגנה בצורת בועה.
מהפס הלבן לא נשאר זכר, היד המושטת של נוקטר ניסתה לתמוך בבועה
שלא תישבר. גם את הפס האדום כבר אי היה אפשר לראות. אדם שהיה
מסתכל על התמונה מהצד היה רואה שני גברים שעומדים בתנוחות
קונג-פו, אחד מהם מוקף בועה אשר נראית כמו בועת סבון גמישה.
נוקטר עמד בתוך הבועה שלו, ידו הימנית מתוחה קדימה, ידו
השמאלית מקבילה לבת זוגתה אך מקופלת וקרובה לחזה. אלדר לעומת
זאת עמד כשברכיו מכופפות מעט, מרפקיו ב-90 מעלות והוא נראה
כאילו הוא מנסה לדחוף קיר. נוקטר עמד שם, פניו מרוכזים, זיעה
החלה להופיע מעל רקותיו. הוא קיפל את ברכיו והצמיד אותם לחזה
ונשאר לרחף מעל המקום שעמד. הוא החל להתרומם מבלי שהתכוון לכך
אך זה היה כאילו חבל מתוח קשור בין שני הניצים (ואולי באמת
היה), וככל שעלה כך גם התקרב לנקודה שבה עמד יריבו עד שהיה ממש
מעליו, גופו מקביל לקרקע. שניות ספורות מרגע שהגיע לרחף מעל
אלדר, חזר נוקטר באותו מסלול שבו עף, הפעם לכיוון הקרקע, באותה
מהירות איטית. הוא הוריד את הרגליים אל הקרקע. אלדר נראה כמי
שניצחונו היה רק שאלה של תזמון. הוא נשאר באותה תנוחת קרב אבל
עכשיו, חשב, הגיע הזמן לסיים את המשחק. הוא ישאב מקורבנו את
שארית הכוחות שעוד יישארו לו אחרי שיחסל אותו וימשיך לשאר
השומרים כשהוא מחוזק. הוא הרגיש כמו צייד שצד בשביל הספורט.
הוא הצמיד ידיו לחזהו ובתוספת קריאה יישר אותן בבת אחת. הבועה
של נוקטר נסדקה בכל חלקיה. נוקטר עצמו נהדף אחורה. עוד הצלפה
אחת עם האצבעות מצדו של אלדר והבועה התנפצה לרסיסים ונעלמה כלא
הייתה. נוקטר עמד במקומו, מסוחרר מעט. אלדר לחש משהו ואלפי
חיצים קטנים עשויים אור הופיעו משום מקום. אלדר הצביע על נוקטר
ואלפי החיצים טסו לכיוונו של הקורבן. אף אחד מהם לא פספס.
נוקטר צנח לקרקע כמו בול עץ שותת דם, ידיו פרוסות לצדדים. הוא
נעצר שלושה ס"מ מהקרקע ואז חזר לתנוחת עמידה באותה צורה שהוא
נפל. כל פצעיו נעלמו, רק הקרעים בבגדיו רמזו שהאירוע התרחש.
אלדר נראה מופתע וכועס לראשונה בקרב. נוקטר לעומת זאת נשאר
שליו ואמר: "בכל זאת יש יתרונות בהילרים". אלדר החזיר לעצמו את
החיוך השטני שלו והשיב: "לא נורא, בסוף היום כבר לא תקום
יותר". הוא הצמיד את כפות ידיו זו לזו והצמיד את ידיו לחזה.
רעש של חשמל החל לבקוע מידיו. הוא יישר אותן בפתאומיות ופתח
אותן, משאיר את כריות היד כנקודת חיבור. ברק בקע בחלל שנוצר
בין כפות ידיו ונורה במהירות לעברו של נוקטר. אך נוקטר היה
מוכן לכך, הוא עשה תנועה שנראתה כמו הדיפה למעלה והברק סטה
לשמיים במהירות. אלדר לחש מילה וחץ בודד, עשוי אש וארוך מהחצים
הקודמים, נארג באוויר. עוד פעם אלדר הצביע והחץ טס. נוקטר עשה
תנועה סיבובית עם היד, כאילו הוא תופס את החץ ואז תנועה
סיבובית עם פרק כף היד הסגור, והחץ נכבה. אלדר החל לכעוס יותר
ויותר. מה שהכי הרגיז אותו היו פניו השלוות של אויבו. הוא
הצמיד את כפות ידיו והחל לפתוח אותן לאט תוך כדי שהוא לוחש
לעצמו. אש החלה להופיע ברווח שנפתח ונארגה לצורת כדור. כשסיים,
היה כדור אש גדול פי שלושה מגודלו של ראש של אדם. אלדר החזיק
את הכדור בכף ידו וזרק אותו על נוקטר תוך שהוא צועק: "כבה את
זה!" נוקטר לא כיבה את הכדור, הוא מתח את ידו והרחיק את שאר
הגוף. כף ידו חסמה את הכדור. פיצוץ התרחש. נוקטר נשאר לעמוד אך
כוויה חמורה כיסתה את כף ידו ונמשכה עד למרפק. נוקטר לפת את
פרק כף ידו הפצועה בידו הבריאה והכוויה נעלמה כמעט מיד. אלדר
איבד סופית את סבלנותו. הוא הצביע על נוקטר עם שתי אצבעות
צמודות וירה מהן קליע אנרגיה לבן. נוקטר הצליח לחמוק מהקליע,
אך אלדר החל לירות עוד עשרות קליעים כאלה. נוקטר החל להתחמק
מכל הקליעים, את חלקם הדף, עד שקליע אחד חדר לגרונו. שני חורים
בגודל של בלוט נפתחו מגרונו ומעורפו של נוקטר שהחל לחרחר. הוא
הצמיד את כפות ידיו לשני החורים וכיסה אותם. הפעולה הזו לא
נראתה עוזרת שכן הוא המשיך לחרחר. אלדר החל לצחוק עד שהחרחור
הפסיק. נוקטר הוריד את ידיו והחורים נעלמו. אלדר כבר ממש רתח.
הוא תפס באנרגיות את רגלו של נוקטר ואז עשה בידו תנועה של
שבירת ענף. רגלו של נוקטר נשברה. העצם בלטה למעלה בזוית לא
טבעית. נוקטר עצמו צרח מכאבים, הוא נפל על הקרקע. אלדר לא עצר
שם. הוא ניסה לעשות את אותו הדבר למפרקתו של היצור האומלל ששכב
שם. הוא יכול לרפות את עצמו כמה שירצה, חשב, בסוף אני אמצא דרך
לפגוע בו כך שלא יוכל לרפא את עצמו. נוקטר עצמו היה צריך לפצל
את הריכוז שלו. מצד אחד הוא היה צריך להתנגד לאלדר שלא ישבור
לו את המפרקת כי אז זה יהיה הסוף, מצד שני הוא ניסה ליישר את
העצם השבורה שלו בעזרת ידיו. לבסוף הוא הצליח במשימה, וברגע
שהעצם הייתה ישרה הוא קם על רגליו כאילו לא היה שבר מעולם. הוא
עשה תנועה עם ידו כאילו הוא הודף יד הלופתת את צווארו, והלחץ
על המפרקת נפסק. אלדר עצמו רתח מזעם, הוא החל לצרוח על אויבו:
"אני אמחק אותך כך שלא יהיה לך גוף לרפות בכלל! אתה שומע? אין
לך כוחות! אתה רק מרפא את עצמך כל הזמן. אני יכול להמשיך ככה
עוד הרבה זמן! עד שלא יישארו לך כוחות לרפא את עצמך. אתה אפס!
אתה לא בנוי להילחם! בגלל זה תקפנו אותך ישירות, כי כל מה שאתה
עושה בחייך העלובים הוא רק להגן על העולם. ברגע שאתה גמור, גם
העולם העלוב שלך גמור." בזמן שדיבר להבה שחורה החלה לעטוף את
גופו של אלדר. הוא זרק את היד שלו לכיוון שבו נוקטר עמד ופיצוץ
אדיר התרחש בנקודה שלפני רגע עמד בה נוקטר. נוקטר עצמו הספיק
רק לגונן על פניו עם ידיו. הפיצוץ אפילו הדף את אלדר אחורה כמה
מטרים. לרגע קצר אחרי הפיצוץ לא קרה דבר, אך אז נפל נוקטר
מהשמיים חרוך ופצוע בכל חלקי גופו. הפעם הפצעים לא נרפאו. לא
מיד בכל אופן. נוקטר נשאר שוכב שם מספר דקות, הבעת ריכוז
ותזוזת שפתיים כמעט ולא נראו, אך הן היו שם. אלדר כבר היה בטוח
שיריבו מת. הדבר באמת כמעט קרה באותו רגע אך למרות הכול נוקטר
קם לבסוף, למרבה הפתעתו של אלדר. פצעיו החלו שוב להירפא. אלדר
כבר היה מותש. הוא נתן כמעט את כל כוחו בתקיפה האחרונה. הוא
החל לירות חץ אנרגיה לכיוונו של נוקטר שהחל להתקדם אליו. נוקטר
לא התרגש. ביד אחת הדף את כל החיצים הרבה לפני שהם התקרבו
אליו, ביד השנייה הוציא סכין שהייתה קשורה לירכו. הוא היה מאוד
קרוב כעת לאלדר. אלדר הצליח לגייס את כוחו ושאל: "ככה אתה הולך
להרוג אותי, בעזרת כלי נשק רגיל?" נוקטר, פניו עדיין שלווים
כמו בהתחלה אך מבט עצוב מעט נגלה פתאום בעיניו, השיב: "אני בן
אדם טוב, אני לא ממית", וכשאמר זאת המשיך להתקדם. הוא עשה
תנועת של חיתוך עם הסכין מלמעלה למטה. בועה הופיע מסביב לאלדר
ונשברה מיד. נוקטר החזיר את הסכין למקומה. הוא קשר את אלדר
באנרגיות למקום בו עמד, מכריח אותו לכרוע על ברכו. ואז הסתובב
והחל ללכת משם. אלדר בקושי הצליח להזיז את גפיו. הוא אסף את
שארית כוחותיו וירה אותם בצורת חרב אל עורפו של נוקטר, מכוון
למוח בידיעה שזה יגמור אותו אחת ולתמיד. האנרגיות התפוצצו בתוך
הקשרים שכבלו את אלדר. אלדר נהרג כמעט במקום.
נוקטר הוציא סיגרית נובלס מהכיס של החולצה. באורך פלא הסיגריות
שרדו (נוקטר דאג לשים עליהן מספיק הגנות). הוא הדליק את
הסיגריה עם האצבע והתחיל לעשן. הוא אולי לא הורג, אבל זה לא
אומר שהוא לא גורם לאנשים למות בדרך זו או אחרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בי מיר ביסטו
שיין







יגאל עמיר, בעוד
נסיון להרשים את
זאת שאהבה את
התל אביבי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/05 12:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי שוורץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה