|
בשדרת העצב האין סופי
מדדתי את פסיעותי
פנס רחוב עמום הזכיר לי שכבר מאוחר
השמיים מעלי האפילו
צמרות הברושים הרכינו ראשיהם והטילו צלליהם המאימים
לעזאזל, לאן אני הולך?
ממשיך קדימה
עמוק יותר
להעלם בחושך
ליבי הכבד עצר את נשימתו
מוחי הקרין סרט ישן בשחור ולבן על המדרכה המחורצת
לאן?
אין תשובה
מבעד לברושים יכלתי לראות
את העולם נוהג כמנהגו מנצח לאחרית
מהנ זה משנה?
העולם, היקום, הנצח
ואני כקליפת השום
כאבי העלוב לא נוגע באמת הגדולה
הוא כלוא בליבי, בגופי, בנפשי
מאיים להתפוצץ ולפרק אותי לגורמים מיקרוסקופים של הוויה
מיותרת
אוף, איזו מחשבה מפחידה
סוף הדרך
פתאום נגמר הרחוב ונעשה לי קר
פתאום נעשיתי רעב
הביתה
הרגשת חמימות החלה נובעת בי
הביתה
זה מה שאני באמת רוצה
הביתה
אך הבית ריק |
|
|
"הכרתי לפחות 10
אנשים ששינו לי
את החיים. חיים,
סמי, תקווה,
שלמה, אבי, דוד,
איציק, משה
ויוסי היו תשעה
מתוכם"
ציון ברגע של
וידוי עצמי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.