לימור הייתה הילדה היחידה בכיתה שהרכיבה משקפים. ילדה בכיתה ח'
עם משקפים לאפה, שמנמונת וג'ינג'ית. קראו לה ראש גזר,
משקפופרית, סופגניה ועוד כינויים שאינם מוסיפים ביטחון עצמי
לילדה בגיל 14. הבנים לא שמו אליה לב, והבנות היו מסתודדות
ומצחקקות כשלימור הייתה מתקרבת אליהן. לימור הייתה לבד, בלי
חברות וחברים, והקשר היחיד שהיה לה עם בני כתתה היו הכינויים
שכינוה.

אביה של לימור היה שכיר קשה יום, שהיה מתעורר בחמש בבוקר,
מתלבש ונוסע אל מפעל תעשייה. משם היה חוזר עייף ומובס בחמש
בערב, אוכל ארוחת ערב, צופה בטלוויזיה והולך לישון. בסוף החודש
היה מקבל את שכרו, 4,200 שקלים, שלא הספיקו לכלכל משפחה בת
ארבע הנפשות.

אמה של לימור הייתה עקרת בית, שהתמחתה בלמתוח את השקלים
המועטים בהכנת מרק תפוחי אדמה, מרק כרוב, מרק בצל, וארוחות
עתירות לחם אחיד. לעתים עבדה כמוכרת באחת החנויות במרכז המסחרי
של ירוחם, ואף פעם לא הסכימה לגלות כמה שילמו לה תמורת עבודתה.
התביישה לספר שהיא מקבלת פחות משכר המינימום.

הקשר בין הוריה התבטא במריבות אין סופיות, שהכסף היה הנושא
המרכזי שלהן. לימור גדלה לבדה בלי אהבה, עם בגדים שנתרמו על
ידי אחרים ועם ילקוט שקיבלה בכתה א' במתנה מדודתה.

בחופשת הפסח של כתה ח' הזמינה אותה דודתה להתארח בביתה בתל
אביב. ההזמנה הגיעה במכתב, משום שבביתה של לימור לא היה טלפון,
ולמכתב צורפו 50 שקלים לקניית כרטיס נסיעה באוטובוס. לימור
התרגשה משום שמעולם לא הייתה בעיר הגדולה. להוריה לא היה אכפת
שתיסע לדודה, והם אפילו לא טרחו לשאול אותה אם היא צריכה
להתכונן בחופשת הפסח לבחינות. בעצם, מעולם לא שאלו אותה על
לימודיה, ורק חרקו שן כשהיה צריך לקנות ספרים ומחברות.

יומיים אחרי סדר הפסח ארזה לימור תרמיל קטן ובו מיטב הבגדים
שנתרמו לה על ידי אלמונים. הלכה לבדה אל תחנת האוטובוס וביד
רועדת הושיטה את 50 השקלים לקופאי.

"לאן", שאל הקופאי בקצרה.

"לתל אביב", השיבה בלב מפרפר, נוטלת את הכרטיס ואת העודף,
ועולה לאוטובוס.

הנסיעה לתל אביב עברה כמו חלום. הנוף החולי של הנגב החל
להוריק. עיניה של לימור היו מרותקות לכבישים הרחבים ולמאות
המכוניות, שנסעו בשיירה ארוכה ואינסופית. מעולם לא ראתה כל כך
הרבה מכוניות.

האוטובוס עלה על גשר, ולימור ראתה את הבתים מלמעלה. הוא נכנס
למבנה ענק, הנהג הכריז "תחנה סופית", ולימור יצאה אל רציף הומה
אנשים נחפזים. פעם ראשונה בעיר הגדולה. לבדה. תרמילה על כתפיה,
החלה פוסעת בביטחון אל קו 5, לפי הוראות מדויקות של דודתה
במכתב, אותו שיננה תריסר פעמים בשעת הנסיעה.
מקץ שעה קלה ירדה בתחנה המיועדת, וצעדה אל בית דודתה, עתותיה
בידיה, מתבוננת ברחובות ההומים אנשים ומכוניות. צלצלה בפעמון,
ודודתה קיבלה אותה בחיבוק ונשיקה. לימור הושיטה לדודתה את
המעות שקיבלה כעודף.

"זה בשביל דמי הכיס שלך" השיבה דודתה בחיוך, ונתנה לה שטר של
100 שקלים.

מעולם לא קיבלה דמי כיס, וההון הגדול שנפל בחלקה סחרר את ראשה.


"מה אעשה בכל הכסף?", שאלה לימור.

"טיילי בעיר, קני לך שתייה, בשוק הכרמל תמצאי בגדים יפים
במחירים זולים, ואם יחסר לך אתן לך עוד", השיבה דודתה בחיוך.

היום הראשון עבר כמו חלום. לימור טיילה ברחובות שלא ראתה כמותם
בארבע עשרה שנות חייה. הלכה ללא מטרה וללא תוכנית לאן שנשאוה
רגליה. פעמיים קנתה לעצמה משקה קל, ומנתה את המעות בקפידה לידי
החנווני. עצרה להתבונן בחנויות בגדים, אבל החליטה שביום הראשון
לא תקנה כלום.

בארוחת הערב סיפרה לימור לדודתה בהתרגשות רבה על חוויותיה.
למחרת, שמה פעמיה לשוק הכרמל, ובחנה את כל דוכני הבגדים. ירדה
במורד השוק ועלתה שלוש פעמים ולבסוף בחרה במכנסי ג'ינס ושתי
חולצות טריקו במחיר הזול ביותר שהיה בשוק. מרוב התרגשות לא
הרגישה צמא.

לארוחת הצהרים עם דודתה, הופיעה לימור בבגדיה החדשים. הבגדים
החדשים הראשונים בחייה.

"כמה כסף נותר לך?", שאלה דודתה בחיוך.  

"שנים עשר שקלים", השיבה בקול נמוך.

"קחי עוד מאה שקלים", אמרה הדודה, "לכי לסרט וקני לך מקדונלד."


לימור לקחה את הכסף מבלי להביט בעיני דודתה. אחרי מנוחת צהרים
קצרה יצאה לדרך. הלכה ברגל לדיזנגוף סנטר כדי לחסוך את דמי
הנסיעה, טיילה בכל הקומות בוחנת כל חנות וחנות. אחרי שעה או
שעתיים נכנסה למקדונלד והזמינה המבורגר צ'יפס וקולה.

"את לא מתל אביב", שמעה קול מאחוריה.

לימור הסתובבה וראתה גבר כבן 35, יושב בשולחן הסמוך, ומרכיב
משקפים. המשקפים שלו נסכו בה ביטחון. היו לו פנים טובים, והוא
נראה צעיר במעט מאביה.

"איך ידעת?", שאלה.

"יש לי טביעת עין", השיב בחביבות, ומהיכן את?"

"מירוחם", השיבה, "ואני מתארחת אצל דודתי."  

"שמי אמנון, באת לקנות בגדים?", שאל.

"אני לימור", השיבה," ובאתי לראות סרט ."

"גם אני", אמר אמנון, "תסכימי שנלך ביחד?"

לימור נענעה בראשה, ואמנון העביר את המגש שלו לשולחנה. אחרי
שסיימו את הארוחה הלכו לבחור סרט, ואמנון קנה שני כרטיסים.
הושיטה לאמנון את דמי הכרטיס, אבל הוא סרב ואמר, "על חשבוני".


לימור צפתה בסרט אבל לא הצליחה להתרכז בעלילה. זו הייתה הפעם
הראשונה שמישהו התייחס אליה בחביבות. חוץ מדודתה, כמובן.
בהפסקה קנה אמנון שתי פחיות קוקה קולה ופופקורן גדול, וכשהייתה
מושיטה את ידה לקחת את הפופקורן, נגעה ידה בידו.

"רוצה לבוא עמי לבית קפה?", שאל אמנון  אחרי שהסרט נגמר.

לימור הנהנה. התביישה לסרב, והתרגשה מההזמנה. צעדה בעקבות
אמנון אל החניון, ונכנסה בחשש למכונית שנראתה לה גדולה
ומפוארת. אמנון התניע את המנוע, ונסע אל בית קפה בשדרות
רוטשילד. חששה היה לשווא. אמנון היה ג'נטלמן מושלם. הוא לא
ניסה לגעת בה, וכל הדרך דיבר על הסרט שראו. לימור כמעט לא
הוציאה הגה מפיה.  

הזמינו קפה ועוגה, ולימור החלה להתמכר לתענוגות העיר הגדולה.
אמנון המשיך לספר על סרטים ועל מחזות תיאטרון שראה, ולימור
הייתה מוקסמת. שעה חלפה במהירות, ואמנון הציע ללימור להסיעה
לבית דודתה.  

"האם תרצי לפגוש אותי מחר?", שאל כשהגיעו לבית.

לימור הנהנה. לפני שנפרדו, שאל אמנון אם היא מרשה לו לתת לה
נשיקת לילה טוב. הפנתה את הלחי, ואמנון נשק לה בעדינות. לדודתה
סיפרה על הסרט שראתה, על המקדונלד שאכלה, ואף לא מילה על
אמנון.

בלילה לא הצליחה להירדם. הפגישה עם אמנון הציתה בה סערה שלא
הכירה. פער הגילים נראה לה מוזר, אבל זה לא היה חשוב בעיניה.
פתאום היא לא הייתה ג'ינג'ית שמנמונת עם משקפים.

למחרת נפגשו בדיזנגוף סנטר. אמנון הזמין לשניהם ארוחה, הלכו
לסרט ואכלו פופקורן. היה נדמה לה, שנגעה בידו יותר פעמים מאשר
אתמול, וזה היה נעים. אחרי ההפסקה שאל אמנון אם הוא יכול לאחוז
בידה. לימור לא השיבה ושילבה את כף ידה בידו. זרמים בלתי
מוכרים חלפו בגופה. לאחר הסרט הלכה בעקבותיו לחניון.

"ניסע לבית קפה, לחוף הים או אלי הביתה?", שאל.

"לחוף הים", השיבה.

הגיעו לצוק גבוה מעל לים, אמנון דומם את המנוע והושיט את ידו.
לימור שילבה את ידה, והביטה בים דקות ארוכות. לא מצליחה לעכל
את מה שעובר עליה.

"מותר לתת לך נשיקה?" שאל בלחש.

לימור הנהנה והושיטה את לחיה. הפעם הייתה הנשיקה ארוכה יותר,
ובעצם הרבה נשיקות קטנות. עצמה את עיניה והרשתה לו לסובב את
ראשה ולנשק את שפתיה. אמנון נישק בעדינות את שפתיה, את צווארה
ואת עיניה העצומות. לימור נענתה, והשיבה לו נשיקה ועוד נשיקה.
ראשה היה סחרחר.

אמנון החל ללטף את ראשה, מעביר ידיו בשערותיה. גלים של חום
אפפו אותה, והיא החלה לנשק את אמנון בכל פניו ובצווארו. אמנון
פחת שני כפתורים בחולצתו, והיא החלה לנשק את חזהו עד שנתקלה
בידית שבין המושבים.

"בואי נעבור למושב האחורי", הציע.

ברגע שנטרקו הדלתות המשיכה לנשק את אמנון, שהוריד בינתיים את
חולצתו. ידיו פתחו את חולצתה, והוא החל לנשק את גופה. לימור לא
התנגדה גם כאשר הסיר את חזייתה ונישק וליטף את חזה ואת גבה.
הנשיקות בחזה העבירו בה רטט, והפטמות התקשו כפי שלא חוותה
מעולם.

ידו נשלחה אל ידה והובילה אותה לעבר מכנסיו. לימור חשה מבעד
למכנסים באבר המתקשח, ולא התנגדה כאשר פתח את מכנסיו והוליך את
ידה פנימה. המגע הראשון עם אבר מין גברי צמרר אותה.

"אני רוצה לראות אותו", אמרה.

אמנון הפשיל את מכנסיו ותחתוניו ולימור חפנה את אברו בשתי
ידיה, מתבוננת בו בסקרנות. שם את ידו על ראשה ובעדינות קרב
אותו אל אברו. היא החלה לנשק אותו, מהססת.

"עכשיו אני רוצה לנשק אותך", אמר אחרי כמה דקות.

הניחה לאמנון להפשיט אותה, ועצמה את עיניה בחוזקה כאשר חשה את
לשונו עוברת על בטנה, על מפשעתה, ועל הדגדגן שלה. איש מלבדה לא
נגע בו עד עתה. לפתע עבר בגופה זרם חזק, והיא פלטה צעקה. זו
הייתה האורגזמה החזקה ביותר שחשה מעודה.

אמנון המשיך לנשק וללקק אותה, התקרב אליה, והחל לחכך בה את
אברו. לימור לא התנגדה, והניחה לו לעשות ככל העולה על רוחו.
כאב חד פילח את גופה, וחלף. לימור הרגישה את אמנון בתוכה,
מתנועע בעדינות ובאינסטינקט היא נענתה לתנועות גופו. תנועותיו
החלו להיות מהירות יותר, גופו התקשח, ולימור חשה בחמימות של
זרעו בגופה.

גופו הפך לרפוי, ואחרי דקות ארוכות הוא ניתק מלימור והתיישב.
מבלי להתבונן לעברו החלה ללבוש את בגדיה. במושב הקדמי המשיך
לנשקה, והסיע אותה לבית דודתה.

בשלושת הימים הבאים נסעו לביתו, ובילו במיטתו הגדולה שעות
רבות. החופשה הסתיימה, ולימור חזרה לביתה. מאושרת שהיה מישהו
שאהב אותה. את סודה לא חלקה עם איש.