הייטש אורבן / שיר אהבה |
עד לא ידעתי מה.
ואחר כך, האור דעך,
ובתוכי דממה.
היתה תקוה לאהבה,
היתה תקוה.
מבט חדש בתוך אור-רב,
וצליל ערב.
אך שעון החול של מציאות קבועה,
קרע חוטים דקים, נימים רכות
מלב אל לב,
נותר רק הכאב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|