אני שונאת אירוניה. היא פוגעת, שורטת, מעציבה. אני פשוט שונאת
אותה. אירוניה מיותרת בעולם הזה. היא איננה צריכה להיות כאן -
היא עושה רק רע. תמיד.

אנשים מתים ואומרים - איזו אירוניה, אנשים בוכים ואנחנו צוחקים
מהאירוניה. היא מעלה בנו רגשות חבויים של שמחה לאיד, היא מעלה
בנו צורך לדעת הכל, היא משחיתה אותנו.

אני שונאת אירוניה.
אך,
אינני יכולה להימנע מלכלול אותה בחיי. היא מיותרת ואכזרית, אך
עדיין היא מצרך חובה.

אירוניה מתוקה, אירוניה הכרחית, אירוניה הגורמת לחיוך, אירוניה
המצחיקה בהזדהות, אירוניה נפלאה.
משחיתה לבב אנוש והוא אפילו לא מודע לכל הצער שהיא זורה,
וממשיך לחיות את חייו כאילו האירוניה היא מצרך חובה.

אני שונאת אירוניה.







מוקדש לאדון ויטליס מ"באין משפחה" מאת הקטור מאלו      
26.3.05