הסתכלת לי ישר לעיניים במבט חד, חודר כזה, ואמרת לי "אני אוהב
אותך".
עינייך נצצו, ציפית לתשובה, היית כל כך קרוב אליי שיכולתי
להרגיש אותך מתנשף ומזיע, קצב פעימות לבך היה מהיר, ואני פשוט
הסתכלתי עלייך וחיבקתי אותך, חשבתי שזה יספיק בתור תשובה, אבל
לאט לאט הפרדת את גופך משלי והמשכת להתבונן בי במבט שכבר לא
מאופק ומתחיל לדאוג ולהתאכזב. כל כך רציתי להגיד לך שאני אוהבת
אותך בחזרה, אבל המילים פשוט לא יצאו, קפאתי במקום.
מספר שניות עברו והסתובבת, הנחתי את ידי על כתפך ולא אמרתי
מילה, הרגשתי את לבך פועם חזק כל כך, הרגשתי שאתה בוכה.
אף פעם לא ראיתי אותך בוכה, אף פעם לא אהבת להראות שאתה חלש,
הנחתי שבגלל זה הסתובבת, לא רצית שאראה אותך בוכה, כך נשארנו
מספר דקות עד שאחזת בידי שהייתה על כתפך בהתחלה, ליטפת אותה
ואז זרקת אותה
והלכת משם.
אני, שנשארתי במקום קפואה והדמעות התחילו לזלוג מעיניי, כל כך
רציתי לקרוא לך בשמך, כל כך רציתי שתחזור, אבל המילים פשוט לא
יצאו.

למחרת התעוררתי, קרני שמש זועקות פרצו מן התריסים וסנוורו את
עיניי, קמתי מן המיטה ונעמדתי מול המראה, הסרתי את קורי השינה
שכיסו את עיניי וצחצחתי שיניים.
כשחזרתי לחדר, עיניי נפלו על הבגדים מאמש שהיו שרויים על
הרצפה. הבטתי עליהם עוד מספר שניות ונזכרתי באירועי אמש, הרגשה
רעה נחתה עליי.
רציתי להתקשר אלייך אבל בכל פעם שהרמתי את השפורפרת ושמעתי את
קולך, משהו עצר בעדי, לא יכולתי לדבר, פשוט ניתקתי והדמעות
חנקו את גרוני .

אני לא יודעת למה כל כך קשה לי להגיד שלוש מילים
"אני-אוהבת-אותך", מה כל כך קשה בזה? אני לא מבינה למה בכל פעם
שאני לידך אני פשוט משתתקת ולא מסוגלת להוציא מילה?!

לאחר מספר חודשים שמעתי מחברה שהתחלתם לצאת... התחלתי לבכות
והיא לא הבינה למה בכיתי אם לא אהבתי אותו... וגם אני לא.

עכשיו אחרי שנה שאתם ביחד אני רואה אותך איתה במקום שבו ישבנו,
ועיניך נוצצות, אתה אומר לה שאתה אוהב אותה והיא עונה "אני
אוהבת אותך גם", שניכם מתחבקים, אתה מסתכל עליה באושר. פתאום
אתה מפנה אליי את מבטך, והפעם זאת אני שמסתובבת ופורצת בבכי
ורצה משם ואף אחד לא קורא בשמי.