הולך לבד באפלה מחפש תשובה אבל מוצא רק בעיה
מנסה למצוא את הדרך לבד אבל עמוק בפנים
יודע שצריך ללכת ביחד כזוג כלהקת ציפורים נודדת ביחד
ממקום אחד לשני ביחד
ודואגת אחת לשנייה במקרה צרה
ולא כנווד בודד כי אין את מי לשתף
בדאגות אז הן יושבות ויושבות וגורמות לצרות נוספות

נשאב לתוך כל הצרות והבעיות שיוצרים ביחד את האפלה
מסביבי ואני מתחיל להרגיש את הפחד העצבות
ולבעיות כאלה אין תרופות שאפשר לבלוע שהכול יעבור
בין רגע ולהרגיש שוב פעם טוב זה לא עובד ככה
בחיים שלנו במיוחד בשלי

מתחיל לראות את קצת האור בתוך כל החשכה הזו מתחיל להבין
את קולות החיים מתחיל להרגיש דברים שאף פעם לא הרגשתי
רוצה רק לשמוע את ציוץ הציפורים
לשמוע את קול הגלים הנשברים אל החוף ביום סוער
מתי יגיע הזמן הזה שאוכל אני רק ליהנות
בלי לחשוב כל הזמן על המחר רוצה רק לחיות את הרגע
כרגע האחרון בחיים

בדיוק כשאני מתחיל לראות את החיים ומתחיל לחיות
בא הגל ומעלים הכול מעיני ושוב פעם הכול שחור
ואני שוב פעם מרגיש בודד ועצוב יושב לבד באפלה החשוכה
וקשה לצאת בחזרה

כל הטוב שמסביבי נאכל נשארו רק הדברים הרקובים
מרגיש כמו בלון שהוציאו ממנו את כל האוויר
ומחצו אותו אבל עמוק בפנים הוא עדיין שלם חזק ומרגיש
דברים שאף פעם לא הרגיש וחושב אם הוא רוצה להרגיש
אותם

משתדל לחשוב רק עם המוח רק עם הגיון לא ללכת עם הלב
כי הלב מכאיב לפעמים ולפעמים גם לא אבל הוא מכאיב יותר
ממה שהוא עוזר

פעמים רבות מצאתי את עצמי הולך בעקבות הלב ואז מוצא
את עצמי בתוך בור עמוק שלי ייאוש חרדה וחושב אם זה היה
בכלל כדאי ומבין שלא מבין שצריך ללכת רק על הדברים הבטוחים
ככה צריך לחיות את החיים לשחק רק על בטוח אף פעם לא לקחת
סיכונים מיותרים לעצמי אפילו שהלב אומר אחרת.