אני מפליג. עייף מהשבוע שעוד לא נגמר ובעצם רק היום התחיל.
חושב על מה להגיד כשניפגש. פגעת בי, אבל גם אני בך. לא היית
בסדר, ואני, אני עדיין ילד קטן. מה בעצם המטרה? למה העולם
אירגן כזאת פגישה? תודה עולם, ביקשתי - קיבלתי. כל כך פשוט. כל
כך הרבה ברווזים. מי את בכלל? אני לא מכיר אותך יותר. אני לא
מכיר את האני שלי איתך יותר. אין לי מושג מאיפה להתחיל לאכול
אותך. ודווקא עכשיו כשאני הכי צריך לא רק את עצמי, אני הכי לבד
בעולם. אפילו במציאות הקצנתי את בדידותי והלכתי אל האי הפרטי
הניצחי שלי תחת השמש. אני שונא מונולוגים, אף פעם הם לא
מגיבים.נראה לי שהפעם אני רוצה אחת. אחרת, בשביל מה? אין לי
שום רצון לצעוד אחורה, או שאולי אני פשוט מקרין לעצמי תקציר של
הכל עד עכשיו כדי שאוכל לבחור מה הלאה.
אהבתי אותך, נפגעתי ממך ורציתי לא.
הייתי חוזר על הכל. תודה.