ההרגשה הזאת שכאילו מישהו עוקר את ליבי ודוקר אותו הפכה להרגשה
מוכרת מדיי שאני כבר חיה איתה בלי לשים לב. ואני לא מבינה איך
זה קורה, הרי התגברתי עליו ממזמן, אבל כל פעם שאני רואה אותו
אני רוצה לחזור הביתה ולישון ואחרי שאני מרגישה קצת חולה, אני
מחליטה שאני אתעלם ממנו. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, זה
קרה לי עם עוד אנשים, ואני יודעת שהזמן אמור לרפא הכל, אבל אני
לא יכולה להיות תלויה בזמן, אני רוצה לחזור לפעם ולמחוק את כל
שלושת החודשים האחרונים ולהתחיל אותם מחדש בלי הטעות שעשיתי.
אולי מטעויות לומדים, אבל זוהי הטעות היחידה שאני אי פעם אצטער
שעשיתי, ואני מקווה שגם הוא מצטער על הטעות הזאת. |
