ושוב קורה שהחיים
הם לא מה שחשבתי,
הם לא מה שציפיתי לראות
הם לא מה שקיוויתי.
שוב יוצא שהעולם מסתבך
כי עוד נצר לתמימות שלי
נעלם, מתפוגג
מול מפגש עם טיפשות
של אנשים "חדשים".

על ספסל בין ירוק ופרחים
לאדמה קשה ובדלי סיגריה
אנשים מוחקים חלקים מהתמימות שלי
ומגלים חוכמה והיגיון
כי אנשים שאהבתי הולכים לאיבוד
ואני כמו תמיד, כמו טיפשה
נותנת לטיפשותם להשמיד אותם,
להפיל חייל ועוד אחד מלוח החיים.

הייתי צריכה לנחש שהחיים הם לא מה שרציתי
ושתמיד יש את אלה שמסתבכים
וכשהפדחת חמה והשמש לוהטת
החוטים נשרפים יותר מהר
ונשארים רק בדלים למזכרת.

והאור כבר לא ישוב לעולם
להיות בוהק כמו שהיה קודם
כשהתמימות הייתה גדולה מהחוכמה
וידעתי פחות על זוועות העולם.

17.3.2005