[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרואל מרקוביץ'
/
עכבר הרים

"בין ההר לעכבר תמיד יהיו יחסי גומלין בכך שההר מועך את העכבר
אך לעתים כשהעכבר שואג לא יהיה הר שיעמוד מולו".
- מילותיו של חכם סיני זקן שמבקש להישאר בעילום שם.



אחד מהערבים של שישי שעבר ישבנו כמה ביז'וים ואני על ספסל
בפארק. שוחחנו בינינו על עניינים שוליים ברומו של עולם וחשבנו
מה לעשות בהמשך הלילה. לא היה משהו חשוב לדבר עליו וסתם סחרנו
בינינו במילים.
הערב נראה כמו כל ערב אחר ולא היה בו משהו מיוחד. יכול להיות
שהיינו עייפים במיוחד וללא כוח לפעולות קטנות, אפשר היה להבין
זאת מהמצב המוזר שבו לאף אחד מהם, ולי, לא הייתה סיגריה ביד.
כשרואים אותנו ככה מבינים שעייפות עלינו כאשר אין בידינו די
כוח לא רק לפעולת הנפת הסיגריה באוויר אלא גם לפעולת הנשימה
עצמה שהכבידה עלינו.
לפתע במפתיע תקפה אותי תחושת דגדוג קלה באשכיי, לא משהו מיוחד,
סתם גירוד מעצבן אך אני במצבי, לא היה בי כוח לגרד זאת.
ניסיתי לסובב את ראשי לביז'ו לימיני אך נכשלתי באמצע האקט
ונאלצתי לדבר ללא מבט ישיר אליו "תעשה לי טובה..." הוא הפנה את
מבטו אלי, להזיז את הראש כבר היה מטלה גדולה מדי, ושאל אותי
"מה?" "מגרד לי בביצה הימנית, תעשה טובה תביא גירוד". שמעתי את
מבטו חורק בחוזרו קדימה. "תגרבץ אתה את הגרבוץ שלך. גבר חייב
לעשות מה שגבר חייב לעשות." הייתי מוציא את זמני בוויכוח איתו
אבל זה היה דורש אנרגיה רבה מדי. במקום זאת הפניתי מבטי קדימה
וחשבתי לעצמי על דברים שונים.
ניסיתי להוציא את הגירוד ממחשבתי אבל הוא נשאר שם, מתעקש
להתגבר, ואני יושב שם חסר אונים.  אני ואשכיי שנתונים לחסדי
האל.
בהתחלה חשבתי שזה סתם קשר בשערות, במקרה הכי גרוע, והוא מדגדג
קצת, אבל הגירוד התחזק, ועלתה במוחי המחשבה המטרידה שאיזה יתוש
קטן עקץ אותי והשאיר אותי עם בליטה קטנה ומגרדת, אבל אולי
היתוש נכנס למכנסיי והוא לכוד שם וכגמול על הכליאה הוא יעקצני
בכל קו חגורתי ומטה ואם אני לא אגרד ואהרוג אותו עכשיו אהיה
כולי זב דם ומלא החומר הזה שיש ביתושים שגורם לגירודים. הגירוד
התחזק וחששותיי איתו. אולי זה לא יתוש כלל, אולי זו חיה אחרת
שזחלה למכנסיי ועושה את זממה בביצים התמימות שלי. אולי זו
עכבישה, גדולה כמו בסרטים, שטיפסה דרך הדשא לתוך מכנסיי, אני
אפילו זוכר במעומעם גירוד קודם שהתבצע לאורך הרגל. זו הייתה
בטח העכבישה שזחלה למעלה, זחלה והגיעה למקור הגבריות שלי
ועכשיו עקצה אותי שם והחדירה את ילדיה פנימה שיגדלו ויתחזקו
ויזונו ממני. היא הכניסה אותם פנימה בצורת מיליוני ביצים קטנות
ועכשיו הם כולם בוקעים ושק אשכיי מלא כרגע במאות מיליוני
עכבישים קטנים שמסתובבים לפה ולשם ונושכים מכל הבא ליד. אני
כבר בטח עקר, לא יהיו לי ילדים ולא משפחה והכל כי עכבישה זחלה
לי למכנסיים. אולי הם לא יסתפקו באשכים והם ירצו עוד בשר. אחרי
הכל יש כל כך הרבה מהם. אולי הם יאכלו את דרכם במעלה גופי
ויגיעו ללבי ולמוחי וישאירו אותי למות על הספסל הזה כאשר
מיליארדים מיצורים אלו יפרצו החוצה דרך עיניי ואפי. אני בספק
אם הם יסתפקו רק בי. הם יצאו החוצה ויעברו לביז'וים סביבי
ואחרי שיסיימו איתם הם יפרצו וישתלטו על העיר ויעברו כמו מגפה
חרישית שתחריב את העולם. כל בני האדם ימותו ורק העכבישים
הקטלניים יישארו וזה יהיה סופה של האנושות!
במאמץ עילאי אני מושיט את ידי למכה שתציל את האנושות מסופה.
אני מגרבץ קלות והגירוד עובר. אולי בכל מקרה זה היה סתם גירוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הבא שידבר חוטף
סטירה!"

הסייברפאנקיסט
מצטט את מהטמה
גאנדי, מהזכרון


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/5/05 13:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרואל מרקוביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה