[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועם שגב
/
האור

אני זוכר את היום הראשון. היינו שלושים איש, אצל כולם היה את
האור. לא, אני לא מטורף, היה אור. היה אפשר לראות אותו בעיניים
של האנשים. אם אתם לא מבינים לאיזה אור אני מתכוון אתם כנראה
מוקפים באנשים שכבר איבדו אותו, נדירים האנשים שעוד יש להם
אותו. אבל אם אתם רוצים לראות אותו רק תסתכלו בעיניים של
הצעירים, להם כמעט תמיד יש אותו, זה אור החיים, אור השמחה. אבל
אני סוטה.

היינו שלושים, כולם ביחד, יושבים, מדברים מכירים. מצאנו כל אחד
את האנשים שלו, והיו אצלנו את כל הסוגים. הצלחנו אפילו להנות
מהחוויה המזוויעה. אבל אז באו, דיברו אתנו, סיפרו לנו מה יהיה,
וכבר היה אפשר לראות כמה מהאורות גוועים, אלה האנשים שעד סוף
היום כבר איבדו את האור שלהם. אז באו הבדיקות והרשימות והשיחות
והמריבות, וסופם של עוד כמה אורות. עד סוף היום נשארנו עשרים
וחמישה. עשרים וחמישה חיים ואיתם חמש קליפות ריקות של אנשים.

ואז הפרידו ביננו. שלא נתרגל לשגרה, שלא נכיר אנשים, שלא נהיה
יחד, שלא יהיה לנו כוח. ועוד כמה אורות נכבו. עד שיצאנו משם
והמשכנו לדרכנו נשארנו רק חמישה עשר איש עם אורות, את האחרים
לקחו למקומות אחרים, אנחנו לא יודעים איפה הם.

עוד חודש היינו במקום אחר, מצאנו את עצמנו עם קבוצה חדשה של
אנשים עם אורות, חזרנו להיות שלושים עם האור. אבל גם זה לא
שרד. חודש של עבודה קשה, טרטורים והכרה בחוסר הגיון המוחלט
שישנו והפכנו אפילו לפחות ממה שהיינו. עכשיו נשארו רק שניים
עשרה.

המשכנו כך עוד כמה פעמים, תמיד מסננים את אלו ששמרו את האור
שלהם בניסיון להחליש אותנו ולקחת אותו מאתנו ואת אלו שכבר
איבדו שלחו למשימות והעבודות שהחליטו בשבילם, כי ידעו שאין להם
כבר את הכוח או הרצון להתנגד.

עכשיו אנחנו במקום חדש, לא ראיתי קבוצות כ"כ גדולות של אנשים
עם אור לפני שהתחלתי את המסע הזה, ריכזו את כולנו יחד במטרה
לשבור את כולנו יחד. בינתיים נראה כאילו הם מצליחים, כל יום
עוד כעשרה נופלים חלל. גם אלו שמנסים לשמור את כוחם, לא
משחררים את האור, גם הם כבר החלו לדעוך. אני לא מסוגל לראות את
שלי אבל אני יודע שגם הוא מתחיל להעלם, גם לי כבר נגמר הכוח
והיכולת לעמוד בשיטות היעילות שלהם. אבל אני ממשיך להילחם
וממשיך לצעוק את הקריאה וגם אתם, רובכם כנראה כבר חסרי אור, אם
הצלחתם לצאת משם עם האור תחשיבו את עצמכם לבני מזל.

אם פשוט עוד לא הגעתם לשם אז תקשיבו לעצה האחרונה שלי, אדם
שהאור דוהה ממנו ומסתיר את המעט שישנו שלא ינסו לקחת את
השאריות.

הקשיבו לי, שמעו את קריאתי, ברחו, לפני שהם תופסים אתכם, ברחו,
אל תתגייסו לצבא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי...


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/05 4:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועם שגב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה