השפה מתחילה לרטוט.
הכאב מפלח קצת מעל לגרוגרת ועד ללמטה של תחילת הלשון.
האף מתחיל בלי שנשים לב למשוך את עצמו כדי שלא יתחילו טיפות
לנזול.
ולאט לאט הראייה מתחילה להיטשטש ממש שניה לפני שמבינים שהדמעות
מיד זולגות.
ותמיד בזמן ההספד, לקראת הסוף כבר, אני נשברת, למרות הפרצוף
הרציני שהצלחתי להחזיק עד אותו רגע, ובוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.