פוקחת את עיניי ומה אני רואה?
אותך, מולי, מנגב את הדמעה
מתיישב לידי ומרכין ראשי על ברכייך
מנשק את עפעפי ואומר שיהיה אחר אחרייך

הפרידה הזו כמו יציאה מפקעת חוטים
אין אור, אין סוף, פשוט מושכים
חוט אחר חוט אנחנו פורמים
מנסים למצוא היגיון בין אחד לשני

אך אין היגיון, אין סוף, אין אחר
זה הכל ההמשך של אותו המשבר
הימים מתחלפים, השמש עולה ושוקעת
ואני מנסה להיחלץ מהפקעת

ואתה שוב מביט בי באותו המבט החם והמרגיע
מנסה למצוא דרך לחזור או שמא מניע?
ואני מביטה באותן עיניים חמות
מישרות לי מבט ולפתע מתות

מה זה היה בעצם? חלום? או מציאות?
כל מה שאני יודעת הוא שזו הייתה טעות