כששואלים אותו על מה הוא חושב, הוא לא עונה.
זה לא שהוא סגור באופן כרוני שמשגע את העולם, אלא בגלל
שהמחשבות אף פעם לא
הפסיקו להטריד אותו.
דברים שמילים לא יכולות לתאר והוא לא יודע להסביר את העניין
אפילו לא לעצמו.
חושב שגם ככה אף אחד לא יבין, אז מה הטעם..
התירוץ המפורסם שלו היה כשטען שככה כל הסובבים את מזל הדלי
,וכן גם הוא.

                               

יום שבת ,אצל איתן יחד עם מית ,סבבה של ערב- ישנה ליד עמית,לא
מצליחה להירדם כהרגלי-מבינה דברים
שאחרים לא חושבים בכלל על להבין.
עמית כמובן רעב (בוקר..), שולח אותי עם 100 ש"ח למכולת למטה..

הגעתי לקו-אופ, יש לי רשימת מצרכים מעמית ביד ואני מתחילה
להתהלך במקום שגדול עליי אפילו יותר משלושה בתים בהרצליה
פיתוח..
הרשימה היא כזאת;

קורנפלקס -פרוסטיס (עמית מאוד אוהב)
ביצים (אני מאלו שדואגים מדיי פעם לבע"ח- אז קניתי מעט
יקרות...)
לחם (פרוס)
חומוס
קולה
תירס (ל-א קל)
חמאה
חלב
וכרוב אדום.

משהו כזה,פחות או יותר.
תחילת הבוקר ,השעה 7 . יודעת שיש לי עוד חצי שעה -שעה להגיע
הביתה לפני שההורים יתחילו לילל..
מתחילה להזדרז- קונה את הדברים, החשבון דיי גבוה- אני מגיעה
לארלוזרוב 135 ,עולה במעלית לקומה
האחרונה- נכנסת.
עמית מתעורר ובודק את הסחורה שהבאתי מהסופר..
בודק בודק בודק, מחליט שהוא פתאום רעב- פותח את המקרר- מחפש
כרוב אדום.
דופק תראש בקיר ,נשפך על השולחן ומתפקע מצחוק... כמובן -
משונרר משפט כמו "מיי גאד - אישה..".
מאז אותו יום התחרטו ששלחו אותי לשם, מאז משאירים אותי בבית.
מסתבר שקניתי כרוב אדום, ולא סלט כרוב אדום - אבל ,סליחה חברים
שלי - לא ציינתם ס-ל-ט.
הסיפור מסתובב כרגע ברחבי תבל ,כמו מכתב שרשרת ענקי ובואו
נסכים שיש לנו מספיק חברים במדינה
הזאת כדיי להעביר הלאה את הסיפור הזה- ובמקום נקודה שמונחת
בסוף הסיפור, לבטא -אישה- במבטא בן-שחר.

מבאס קצת ,מצד שני- נחמד.


בערך ברבע ל-8 אמא שלי מתקשרת מודאגת ,או ליתר דיוק- מיללת..
רוצה שאני אחזור,
גם ככה הייתי בדרך הביתה, אין לה כבר איך לזרז אותי ואין לה
שום דבר חכם להגיד -אז העדפתי להפסיק לשמוע, ניתקתי.
אני חוזרת לשכונה שלי בקו 55, עוצרת בגינה קטנה, מאוד לא
מופנמת שהייתה אהובה עליי עד לפני
חצי חודש- חודש.. מוציאה סיגריה ,מדליקה ומתיישבת.
אני מוציאה את המחברת שלי ומתחילה לרשום בלי לדעת מה הולך לשבת
על הדף, שכרגע אתם קוראים.

נישארה לי סיגריה אחרונה בתוך קופסת קאמל שהיתה לי
בתיק...רזרבית,למצבים קיצוניים.
לכן ביקשתי מאיזה אחד שישב על הספסל  שליד העץ ,עישן...
ביקשתי ממנו ,ואכן הוא הביא לי...היה לו רק מלבורו לייט,ואני
בתור אחת ששונאת את זה חשבתי להתנגד
ואז נזכרתי שיש עוד סיגריה אחת של כאמל שאסור לי לקחת מטעמי
עקרונות אישיים.
אז לקחתי את מה שהוא הציע לי בכל זאת.
הוא התחיל לדבר איתי ,בתקווה שאמצא בו עניין מסויים והוא היה
אחד מהאנשים היותר משעממים בעולם הזה,
חשבתי להגיד שאני צריכה לזוז ,שאני אמורה לפגוש חברים...אבל
פתאום עברה עליי הרגשה מעצבמת שטוענת שאני לא הולכת לראות אף
אחד מהם בזמן הקרוב ,משמע- צריך להישאר באותו מקום
והסבירות שאני אראה אותו שוב גבוהה מדיי ואני שונאת להתחמק. אז
כטיפשה לחלוטין,המשכתי לדבר איתו.

לאחר כמה דקות של שיחה ,הייתה בינינו השתתקות..
אז שאלתי כמה פרטים לגביו, לא שזה עניין אותי במיוחד, אלא סתם
בשביל התפתחות השיחה,
קיוויתי לכך כי הרבה מעבר מלכתוב את הסיפור הזה לא היה לי מה
לעשות באותו יום...
אז קוראים לו רותם ,הוא מרמת השרון וסתם ככה בשביל השיחה
ניסינו לחפש קצת אנשים משותפים שאנחנו מכירים.. ידוע שזה תמיד
עובד אצל ישראלים. לפחות בשיחות.
מסתבר שהחבר הכי טוב שלו ,ליעד, האקס שלי ,אמור להגיע למקום
בדקות הקרובות.
הוא היה אחד מהאקסים שלא הייתי מאחלת לעצמי לפגשות בשום שלב
בחיים שלי..
הוא מהאובססיבים, מעט קרציה, מטריד במובן מסויים ..
יהיה פתאטי לומר שהוא נראה טוב מאוד פלוס ובנאדם מדהים
כשלעצמו.
מצאתי את עצמי ממשיכה לדבר עם רותם על ליעד והוא עצר אותי
לרגע, אמר שהוא חושב שליעד כרגע בקשר...

עבר עליי רגש מסויים ,קינאתי בה ורציתי אותו.
יש לי ידיד שטוען שאני בנאדם מאוד לא החלטתי ,אך דיי שולי לומר
שהוא חושב כך על מרבית הבנות,
למרות שיש לו חברה...
אני באמת לא החלטית ,הרהרתי...לא פלא שאני לא נשארת עם בנאדם
מעבר לחודש אחד..
למרות שעם ליעד שרדתי (או שהוא שרד..) שישה חודשים
אין לי הרבה מושג לגביי הרגשות שלי ,אני לא יודעת אם יבוא היום
והן יהפכו להחלטות..
בוא נגיד,אחרי מה שהאיש מהגינה אמר לי לגביי ליעד, הרגשתי
כאילו אני רוצה לחזור אליו,
ולא נראה לי ממש שאני הולכת לעשות אתזה - למרות הכל.

רותם הפריע את קו המחשבה שלי ..
"היי---את פה? את נראית קצת מעופפת לרגע אני חייב להודות..."
"כן כן...זה בסדר.." אמרתי בחוסר ביטחון ובמהירות
" אה טוב, תקשיבי, ליעד שלח לי הודעה שהוא כאן עוד 15 דקות,
והוא לא ממש מכיר את המקום,אז אני הולך לפגוש אותו..."

נזכרתי באותה הודעה מקסימה שהוא שלח לי באחד מהחודשים הראשונים
שלנו ביחד..
You are the best thing in my life ,You'll be someone that
I'll allways love.
i think you know that.and by the way... may I see you now?

מה שהודעות מסוג כזה מסוגלות לעשות, אבל מי בכלל ידע להעריך
אותן אז.
רציתי שה-15 דקות האלו כבר יעברו, כל כך רציתי לראות אותו.
רותם: "את רוצה אולי לבוא איתי לאסוף את ליעד, האוטו שלי פה
בפינה......"
העדפתי להישאר ולחכות.. קצת להיות במתח לא יזיק. זה מין אתגר
מסויים בשבילי, אז אפילו נהנתי מכך.
"לא, תודה .אני אחכה פה ..זה בסדר, אבל תעשה טובה ותביא את
ליעד לכאן.."
"אוקיי ,אז להתראות" אמר ... השבתי חזרה..

נשארתי שוב לבד, אך התיישבתי על ספסל אחר, היה איזור תעשיה ליד
והייתה שם סניף של בורגר קינג, מה שמאוד הזכיר לי שאני רעבה
,כי היה רק כרוב אדום.
קניתי צ'יפס והתיישבתי במקום מבודד מעט מהאחרים.
ארבעה עובדים של המקום התיישבו גם הם לאכול על ספסל שהיה במרחק
לא גדול מהיכן שישבתי,
כך שהצלחתי לשמוע בבירור את שיחתם... עד כמה שזה לא היה חוקי
ומנומס....

השיחה התנהלה כך;


עובד א' : מה השעה עכשיו?
עובד ב' : 12:46
עובד א' : טוב ,אז יש לנו 10 דקות הפסקה.
בידיוק מה שהייתי צריכה ..הם ינעימו ללא ידיעתם את זמני
בשיחותיהם
עובד ב' : נו, אז מה איתך ,עדיין עם ההוא? [ ומפנה את המבט
לעובד ג' ].
עובד ג' : נפרדנו, הוא טוען שהוא אוהב איזו מישהי ,לא יודע מה
איתי.
עובד ד'+א' : אני מצטער לשמוע..

מנהל הסניף נעמד מולם לרגע וביקש את עזרתם בסניף כי יש יותר
מדיי עומס והוא צריך עובדים בדחיפות למרות שעד סוף ההפסקה היו
עוד 7 דקות. הם נאלצו להפסיק את השיחה ולחזור לעבוד.

רותם והאקס שלי, הגיעו לאחר 2 דקות של המתנה.
אולי זה צירוף מקרים מיוחד מדיי שיש לו משמעות.
אולי איזשהו כוח עליון שלא קוראים לו אלוהים אירגן את הקימבון
הזה
בשבילי ,כדיי להוכיח לי משהו.
אבל כל זה נראה לי עמוק מדיי אז אני מעדיפה להתכחש לעובדה לא
מובנת שכזו.

רותם: "אהלן, חיפשנו אותך בגינה...לא ציפינו למצוא אותך פה,
פשוט ליעד רצה לומר שלום למישהו שהוא         מכיר שעובד כאן"
אני : "זה בסדר, הסתדרתי,לא נורא-"  
     עניתי בחצי חיוך בעוד אני מסתכלת על ליעד בהלם מוחלט
ובעינים שאמורות לציין שמשהו לא ברור..
     "מה קורה, הרבה זמן לא ראיתי אותך,ליעד" השתדלתי להישאר
אדישה
ליעד: "זמן הוא דבר יחסי.. את יודעת...."

נזכרת באותו משפט שנהג לומר לי בכל פעם שטענתי שהשעה מאוחרת
כרגע ואני אמורה ללכת לישון.בשביל להתחמק

ליעד המשיך את דבריו : "אפשר לדבר איתך...לבד..כמה דקות?" אמר
בחוסר ביטחון..
אמרתי: "כן..לא נראה לי שתהיה בעיה עם משהו מהסוג הזה..."
ליעד: "למה את מתכוונת?"
אני: " לא, לא משנה.."
והוא הוביל אותי לפינה שקטה שהייתה ליד כדיי שנוכל לדבר בלי
שיפריעו לנו.
שיחות כאלו תמיד הפחידו אותי אפילו כשידעתי במה מדובר.


בשיחה שניהלנו הוא אמר לי שאין לו מושג איך אני מרגישה עכשיו
בקשר אליו ,ויכול להיות שאני אפילו לא רוצה לראות את הפנים שלו
יותר...
נו, כל הקיצ'יות שאני שונאת,במשפט אחד..ואומרים שרק בנות
עושות את זה..
והעשרה חודשים שלא היינו ביחד, רק הוכיחו לו שהוא נשאר עם אותן
הרגשות אליי, אמר שאני מאוד חשובה לו ושישה חודשים שהיינו ביחד
היו ממש טובים בשבילו והוא רק רצה שאני אדע על כך ואם כבר יש
לו את ההזדמנות שהוא רואה אותי לראשונה ,היום ,אז הוא ינצל
אותה. כי הוא לא רגיל להזדמנויות שלא קשורות למוות.

הרגשתי צורך עז להעיר לו על זה שאני יודעת שהוא בקשר...ושאלתי
אותו..
הוא אמר לי שהוא מייד חוזר, הוא רק הולך להגיד משהו לאיזה אחד
שהוא מכיר שעובד כרגע.
יכולתי לעקוב אחריו עם העיניים..הוא נעצר ואני מתמקדת על פוקוס
של שתי דמויות.
הוא שאל את אחד העובדים, איפה רונן .
אם הזיכרון שלי עוד לא הלך לעזאזל עדיין אז רונן הוא עובד ג',
איזשהו בי-סקסואל...לא ממש בטוחה.
אני עדיין תקועה בפוקוס, וקולטת את ליעד ורונן מסתכלים לכיוון
שלי בזמן זהה וכשקלטו שראיתי אותם,
ישר הסתובבו חזרה והחליפו מילה.
ליעד נשאר לידו חצי דקה וכשהוא מסיים את מה שיש לו להגיד -חוזר
אליי.
אני רואה אותו הולך לכיוון שלי וכבר חושבת על מה הוא הולך
להגיד לי..
הוא מולי, מבקש סליחה על ההתעכבות ומלטף את הכתף שלי כדיי שאני
ארגיש קצת בטוחה יותר.
אני בטח נראית מאוד לחוצה והוא נלחץ עוד יותר ממני מהרעיון,
מרגישה כאילו הצעד הבא שלו זה להראות לי
שהוא לא חמוש.
מתיישב ליידי שנית, נראה מהורהר לגביי התשובה שאמור לספק לי..
כדי למשוך זמן שאל 'איפה הייתי?'..
'התשובה' ,עניתי. נשמעת כמו מורה זולה שמנסה למשוך מישהו
להקשיב קצת בשיעור.
'אה כן' ,אמר והחל מעט לגמגם..

"תראי.., אם הייתי בקשר כלשהו ,אני לא חושב שהייתי מעז לומר לך
את מה שאמרתי לך לפני כן..
(שורת פתיחה טובה, שימשיך כבר..)
כשנפרדת ממני, הרגשתי נורא אשם ,לא יכולתי לסבול את מי שהייתי
ויצאתי עם העניין יחד עם פצע במוח.
המחשבה על ' אני סבלתי-את לא ' הדאיגה אותי מדיי ,שיגעה אותי
,עד שהחלטתי שאני מפסיק  עם מערכות יחסים.
ברחתי מהבית כי ההורים שלי החלו לריב הרבה מדיי ועברתי לגור
אצל רונן. איפשהו בהרצליה .
היו כל הזמן קטעים וממש התקרבנו .
אה ,דרך-אגב, רונן הומו.
אני חושב שאת הדרך מכאן הלאה את בטח מסוגלת להכיר..."
"רק רגע.., אתה טוען שבגלל שנפרדנו יצאת מהארון? ,אולי היה
כדאי שנישאר ביחד..."
"בבקשה אל תהיי סרקסטית לגבי כל העניין, זה לא עניין שהייתי
מעוניים שרבים ידעו עליו."
"טוב, תירגע- צחקתי..        ,אני דיי לוקחת את זה כמו שזה,
ואם זה מה שאתה בוחר להיות,
אז עם זה תשלים ומי שלא ישלים עם זה, שילך להזדיין..."
(מחייך..)
"אבל אני בכל זאת רוצה אותך."
"בזמן שאתה ... הומו....?... אני לא חושבת שזה מתאים...- מכאן
אין דרך כבר לצאת מהארון, זה או
לצאת משם ,או לחזור משם.."
"אם זה תלוי בכך, אני חוזר משם, אני רוצה אותך."


                                 

כנראה צירוף מקרים מיוחד מדיי שיש לו משמעות.
אולי איזשהו כוח עליון שלא קוראים לו אלוהים אירגן את הקימבון
הזה
בשבילי ,כדיי להוכיח לי משהו.
אבל זה נראה לי עמוק מדיי אז אני מעדיפה להתכחש לעובדה לא
מובנת שכזו.

כששואלים אותו על מה הוא חושב, הוא לא עונה.
זה לא שהוא סגור באופן כרוני שמשגע את העולם, אלא בגלל
שהמחשבות אף פעם לא
הפסיקו להטריד אותו.
דברים שמילים לא יכולות לתאר והוא לא יכולה להסביר את העניין
אפילו לא לעצמו.
חושב שגם ככה אף אחד לא יבין, אז מה הטעם..
התירוץ המפורסם שלו היה כשטען שככה כל הסובבים את מזל הדלי
,וכן גם הוא.