מעיין קו דק ושקוף אבל חד במיוחד
קו החותך בבשר החי ומחלק את החיים לשני חלקים
לפני שלקחו אותך ואחרי...
כל הזיכרונות וכל הרגעים צפים ועולים מזכירים ומחיים
מחיים אותך, את היותך אבל גם את החוסר...
רואה את החיוך שיותר לא אראה
שומעת את הצחוק שיותר לא אשמע
ומרגישה לשנייה אחת את חום חיבוקך אשר איננו עוד...
אבל אתה בכל זאת קצת כאן ונוכחותך המיוחדת כל כך, עודנה
מורגשת
ונדמה לעיתים כאילו היה זה רק שבוע שעבר שנפגשנו ודיברנו...
אך הגעגועים חושפים את האמת השחורה והיא ניצבת ממול
והחיים והמוות צורבים מבפנים כתהום עמוקה ללא סוף
וברור שהכאב הוא לא רגעי ובר חלוף אלא דרך חיים חדשה...
ובכל זאת ממשיכה לחיות, כי חייבים, אבל בעצם אלו חיים חדשים,
אחרים
חיים אשר אף פעם לא יהיו כשהיו, חיים בשבילך ואיתך ובעזרתך.
והגעגועים הם מעתה חלק בלתי נפרד ביחד עם זיכרונות כה רבים
ומוחשיים. |
