אל תאמינו לי,
כי בעיניים שלי
הצחוק עוטף את הדמעות,
ובימים כמו בלילות
מלטפת חרש את העצב,
שבתוך הלב בשקט אותי פוצע
עד שהוא נרדם, עד שנעלם ולא רואים.
ככה זה תמיד עובד אצלי,
לא רואים את הכאב שלי
יש עיניים צוחקות,
יש עיניים עצובות,
רק שלי הן משקרות,
לילה ויום בתוך חלום.
שם מאחורי הצחוק
יושב העצב העמוק,
רק העיניים משקרות.
מוזגת לפצעים עוד טיפה של יוד,
מלטפת חרש את העצב,
שבתוך הלב השקט אותי פוצע
עד שהוא נרדם, עד שנעלם ולא רואים.
כן, זה תמיד עובד אצלי, לא רואים את הכאב שלי, משהו שנכתב
לבקשת חברותיי לכיתה... מקווה שתאהבו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.