"את כל כך יפה ככה"

אני אוטמת את החיוך המטופש שהצטייר לי על כל הגוף
וכל חיוך של כלאחר יד שלו גורם לי לעוף
זאת אהבה, אני יודעת.
אחרי כל הזמן הזה, סופסוף אני מבינה למה יש כל כך הרבה
צרכניות מתבגרות לשירים הקיטשיים שנבלעים ברקע...
ואני נושמת את החרא המתוק הזה לקרבי בשקיקה
הוא חותם את מחשבותיי ומערפל את חושיי בנשיקה.

כשהוא מעביר קווצת שיער שלי אל מאחורי האוזן, אני יודעת
שמהרגע הזה ואילך- אני שלו לנצח
והזמן כמו נשטף אל מעבר לאופק ומתנפץ לרסיסים על המזח.
נסחפת בגלים של התרגשות חסרת מעצורים
הנשימות והלחישות הקרובות שלו מעבירות בי רטטים תכופים
גוף לצד גוף, גוף בתוך גוף... גוף אחד- שנינו לבד.
סבוכה בין זרועותיו, אילמת להלמותיו, הפעימות של שנינו, ביחד.

הוא מביט בי כמאהב הקוטף ירח, פותח פיו לדבר
זה נראה כעת שזה יקרה מהר,
שהוא יבטיח להיות לנצח איתי, הוא ולא האחר.

והעתיד ורוד וכל כך קרוב ותיכף גם גורל משותף... הוא פולט
משהו
ולא הקשבתי, פשוט הראש כבר לא כל כך מפוכח

"יפהפיה אמיתית את. איך אמרת שקוראים לך?"