11.11.04
אבא,
אני כותבת לך את המכתב הזה גם אם נדמה לי שלא אתן לך אותו.
אולי זאת לא חכמה לכתוב לך מכתב, לתקשר אתך בדרך שהיא קלה לי
והיא לא כ"כ קלה לך. אבל בעצם, איזו דרך כן קלה לך? לפעמים אני
רוצה להרים ידיים, להגיד שנמאס. להבין שאנחנו רחוקים, אתה
בעולם שלך, אני בעולם שלי וזהו.
אתה זוכר שלפני שנים ניסיתי לפתוח את הדלת עם המפתח, (אז עוד
הייתי באה עם מפתח), והדלת לא נפתחה. ולא הבנתי מה קרה, ואז
שמעתי אותך צועק שתכף אתה בא אבל זה לקח הרבה זמן ובאותם רגעים
כבר רציתי להיעלם, אבל זה היה מאוחר מדי ואתה פתחת את הדלת
והיית בלי חולצה ואמרת שמיקה כאן. ואז נכנסתי כי לא היה לי
נעים ללכת ולך לא היה נעים להגיד לי ללכת ואז גם מיקה הצטרפה
ואני ישבתי מכווצת וסיפרתי לכם מה היה בלימודים. אף פעם לא
דיברנו על זה, כאילו שכלום לא קרה, לפחות לא משהו חשוב. זה בטח
נראה לך מוזר שאני מזכירה את זה עכשיו, אחרי כ"כ הרבה שנים.
באותו רגע הרגשתי כלפיך כזאת זרות, ויותר מזה, נגעלתי ממך
ורציתי למחוק אותה ממך או אותך ממני, (אני לא בדיוק יודעת),
אבל לא יכולתי ואני עדיין לא יכולה.
אבא, היינו אז בסך הכול שנה בלי אמא. שנה. אף פעם לא דיברנו
בינינו על אמא ולפעמים נדמה לי שלא באמת אהבת אותה, שהוקל לך
שהיא מתה. פעם שמעתי אותכם רבים ואת אמא אומרת לך שאם כל כך לא
טוב לך אז אתה יכול ללכת (תמיד הייתם רבים עם דלת פתוחה, איך
יכולנו לא לשמוע?), אבל היא הלכה ואתה נשארת. אולי כבר אז היית
עם מיקה?  
אני לא מאמינה שאני שולחת לך את המכתב הזה, אבל אני שולחת, על
החיים ועל המוות כמו שאומרים.
מיכל


18.11.04
מיכלי יקרה לי מאוד,
מזה שלושה ימים שאני מתהפך במיטתי. קראתי שוב ושוב במכתבך.
השארת אותי בחוסר אונים. צר לי כל כך על היום ההוא, מיכלי שלי.
צר לי שפגעתי בך.
אני לא יודע אם תוכלי להבין זאת, אבל אהבתי את אמך, שנינו
אהבנו בדרכנו. לא תמיד הסתדרנו, לא אחת רבנו בנוכחותך ועל כך
אני מצטער.
מיכלי, הכתיבה אינה קלה לי ולכן אקצר. מאוד הייתי רוצה שנהיה
קרובים יותר ואני שמח שאת משתפת אותי ברגשותיך.
מאבא שלך שאוהב אותך מאוד, יותר מכל


24.11.04
אבא,
בהתחלה חשבתי לזרוק את המכתב שלך לפח, אחר כך חשבתי לא לדבר
אתך יותר, והנה שוב אני כותבת, כנראה שיש בי משהו שלא מוותר
עליך ולא ברור למה. המכתב שלך רק הראה לי עד כמה אנחנו רחוקים,
עד כמה אתה לא מסוגל לצאת מהקונכיה הזאת שמסתירה לך את מה שאתה
לא רוצה לראות. עכשיו אני יודעת בוודאות שבגדת באמא. לא יכולת
פשוט להודות, פעם אחת, להגיד לי את האמת? במקום זה אתה מכסה את
הכול במילים יפות על אהבה, מילים שאין בהן אלא קשקוש, מילים
ריקות אבא, כל כך ריקות. שוב מנסה להרגיע אותי כאילו הייתי
ילדה קטנה, לדחוף לי מוצץ לפה כדי שאני אשתוק. הרי אם אני
אשתוק אז לא יהיה בינינו כלום אבא. לא מכתבים לא טלפונים לא
פגישות.
פשוט נמאס לי, אתה מבין את זה? נמאס נמאס נמאס נמאס נמאס...
מיכל


28.11.04
מיכלי יקירה,
אני יודע שאינך עוד ילדתי הקטנה וזה כואב לי מאוד. גדלת כל כך
מהר, מיכלי שלי. כה רוצה הייתי שתיכנסי הביתה שוב עם המפתח
שלך, תרבצי על הספה ותרדמי מול הטלוויזיה. אבל את כועסת, וזה
מובן. גם אני הייתי רוצה לכעוס לפעמים. הלוואי והייתה בי
הנמרצות שבך, אבל את החלק הזה קיבלת מאמך. אני מתגעגע אליה
יותר משתוכלי לתאר לעצמך.
ובאשר למיקה, אינני מצדיק את מה שהיה, אבל לפעמים דברים קורים
מבלי שמתכננים אותם. אדם לא יודע מה יזמנו לו החיים, מיכלי. את
עוד תביני את זה. כולי תקווה שיום אחד תוכלי להבין.
מיכלי! אני מבקש ממך שנפסיק עם המכתבים האלו וניפגש. אני
מתגעגע אליך. תבואו ביום שישי? נשב כולנו ביחד, נשוחח. אני
אכין סלט בלי פלפלים וזיתים ועם הרבה עגבניות שרי. מיקה תכין
עוף ממולא, היא מכינה אותו נפלא, היא בשלנית נהדרת. את יודעת
כמה הייתי רוצה שתהיו קרובות. תבואי? בשבילי?

דרישת שלום חמה לעידו

נשיקות
אבא


31.11.04
אבא יקר,
כבר שנתיים שאני צמחונית.
מיכל