New Stage - Go To Main Page

נטע נתן
/
מוקדש לאדית פיאף

השאנסונים ברקע ואני לא מבינה צרפתית
האהבה שלי צומחת יום יום גדלה ומתעצמת מתחזקת לשווא.
אפילו שאני לא מבינה אותה אני יודעת שאידית פיאף מבינה אותי
מבינה עד לחלקיק העצב האחרון עד חוט הצער הבודד.
מעוף אדיר של ציפורים שחורות חולף מעל.
מעפר אני, יצור גשמי שבוי בחבלים של זמן ושל מימד.
לא טהורה ולא קדושה אבל דואבת ודועכת.
דמעות משחררות את הארס, הניסיון להתגונן.
לא את הפחד התהומי הקיומי הזה.
משחררות החוצה את הרצון להתכרבל בפינה
כמו קיפוד, כמו גור חתולים עזוב, רטוב
מנסה לספוג קצת חום, שמש.
לייבש את הים את המלח שלי, המתוק.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/3/05 1:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע נתן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה