[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יאיר שריג
/
מחיר הניצחון

"תוצאותיה של מלחמה נמדדות לפי אבדות הצדדים"
אלמוני

הוא עמד על ראש הגבעה כשידו הימנית שלוחה קדימה, אוחזת בחרב
הבוהקת אל מול הצבאות הגועשים בבקעה שמתחת. מאחוריו נחה גופת
המכשף על ברכיה העדינות של הסקאיה שלו. הוא עמד כך כבר שעה.
לא שהייתה לו ברירה.
בחיוך לא טבעי, עורו נמתח על הלסתות החשוקות, הבין לאנס שהסוף
קרוב. הוא לא יוכל לעמוד עוד הרבה זמן בלחץ המתגבר של נחשולי
החיילים מעוטרי הנוצות שהופיעו מולו.
הכל יגמר בקרוב - הבטיח קול יבש בראשו - ומה שאתה לא תגמור,
אני אמשיך.
למשמע הקול חלפה צמרמורת בגופו של לאנס, וחודה של החרב שאחז
החל להשמט.
לא כך - נשמע הקול היבש במוחו - הרם אותי.
כבתוך חלום חש לאנס את הלהב מתרומם, מושך את היד בקשת מתוחה
כלפי מעלה, מתכוונן שוב אל החיילים העולים לקראתו, משמיע צווחה
חדה לעבר הקורבנות הבאים.
האיש הראשון הגיח מעבר לסלעים, מטפס במהירות לעבר לאנס בעודו
מקלל וצועק.
העולם נראה כמאט את מהלכו. במהירות בלתי נתפסת פסע לאנס הצידה,
מתחמק מהמכה החדה שהנחית האיש, שנראה כנע בהילוך איטי, וביתק
את בטנו בתנועה כמו אגבית.
הוא לא התכונן לזה, למהירות המדהימה, לזמן שמאט את מהלכו,
לאויבים שנראו כקופאים במקומם לעומתו. הוא רצה להאט, לחשוב
בעצמו, אבל החרב הייתה חזקה ממנו.
ובעודו הורג את כל מי שהתקרב אליו ואל הגופה המתקררת שמאחוריו,
החלו דמעות של חוסר אונים לזלוג מעיניו.

אני רץ במעלה הגבעה עם המחלקה שלי. הסמלים מריצים את נושאי
הכידונים קדימה ואוספים את המגינים מסביב לקבוצת הקשתים תוך
כדי ריצה. קול חזק של ניפוץ מעלי. אני זז הציד בדיוק כשגוש סלע
ענק נופל על מלאקאי. אני מסמן לאקריל והסמל השני תופס פיקוד על
קבוצת הקשתים המבולבלת ומריץ אותם במעלה הגבעה.
עוד חמישים מטר.
אני מדלג על סלע גדול שמדרדר לכיווני וצועק אזהרה לאנשים
שמאחורי. סמולי לא מספיק לקפוץ הצידה בזמן והסלע תופס אותו
בבטן ומטיל אותו בסחרור אל החשכה שמתחת.
אנחנו שומעים את הצרחות.
העורבים מגיעים בדיוק בזמן שנקבע. הם טסים אל ראש הגבעה ומטר
האבנים נפסק לרגע.
אני מסמן לקשתים. מטר של חיצים טס כלפי מעלה ונעלם ללא קול.
סימון מהיר, ואני רץ במעלה הגבעה וגומא בשניות את המטרים
האחרונים עד לאויב.
הוא עומד מעל הגופה המפרפרת עדיין של אחד החיילים מהפלוגה
השלישית של החוד שלנו. העור על ידו הימנית קרוע, נקוב מאינספור
פצעים קטנים וגדולים, חרבו החדה שלוחה קדימה ועל פניו החיוורות
נסוך החיוך המחריד של המקוללים.
אני מקלל ומסתער. במהירות לא טבעית הוא זז מדרכי ושניה אחר כך
אני מרגיש מכה חזקה על פרק ידי. היד נשמטת ומצטרפת לחברותיה על
האדמה הספוגה. אני שם לב לנצנוץ עדין בעיניו של המטורף שמולי.
מוזר איך ברגעים כאלו דווקא פרטים קטנים ושוליים נקלטים בצורה
הברורה ביותר.
הוא מסתובב בתנועה חלקה אחת ושניה לפני שהכל נגמר אני רואה את
אקריל שולח את חרבו הארוכה לגבו של האיש.

ישבתי כשראשו של הראג שלי בחיקי והרגשתי צורך לבכות.
אבל חייכתי.
תמיד ידענו שתורו יגיע במלחמה זו או אחרת להטיל את הכישוף על
אחת החרבות הלוחמות, ושנינו ידענו מה זה אומר, זו הייתה סיבה
שהוא סירב להתחתן. הוא תמיד טען שאני צריכה לעזוב אותו מכיוון
שהעתיד היחיד שציפה לו היה מוות בשדה הקרב. הקבלה הגאה של
העובדה הזו הייתה אחת הסיבות העיקריות שבגללם נשארתי איתו במשך
השנים הארוכות שלנו ביחד.
בהתחלה זה היה פשוט. הוא היה צריך לחשל את החרב ולמצוא את
הלוחם. אז היה לנו זמן לבלות ביחד, לחלום על עתיד משלנו, אפילו
על ילדים. אבל אז הוא סיים את החישול והוכרז כראג, כמכשף החרב,
והאשליות התנפצו בבת אחת לרסיסים חדים שהעירו אותנו למציאות
הכואבת. הוא נועד למוות, בזה לא היה ספק, והדרך היחידה שיכולתי
להישאר בקרבתו הייתה להפך לסקאיה שלו, המלווה.
לקח לי זמן לשכנע אותו שאני רצינית, כמובן, אבל בסוף הוא נכנע
ואני השגתי את מה שרציתי.
הטבענו את החרב בקיר המלחמה ביחד. שאר החרבות קיבלו אותה די
טוב.
החיים התנהלו על מי מנוחות מאז. היה לנו כבוד, כסף, אדמות,
כמעט הצלחנו לשכוח שבמלחמה הבאה הכל יגמר. ואז הגיע לאנס
והוציא את החרב מהקיר. שנאתי אותו על מה שעולל לנו אבל לא
יכולתי לומר דבר מכורח המנהג. לאנס הפך לסקאיה החדש, ואני
סולקתי הצידה.
המלחמה גררה אותם לכאן, וכזוגתו, גם אם המנודה, התעקשתי על
זכותי לבוא איתם.
אני שומעת את התרועה המרוחקת שמסמלת שהחרב האחרונה התייצבה
במקום, ויודעת שהכל יסתיים בקרוב.
ואני מחייכת, כי דאן שוב שלי.

לאנס מת.
ידעתי את זה כשהחרב חדרה לגופו ומחשבתו החלה להתמוסס ולהתרחק
לאי שם.
החזקתי את גופו עומד. ידעתי שחשוב שהאוייב יראה אותו נלחם ולא
נופל. זו הייתה הקללה וזו הייתה הברכה. הוא יכול למות אבל הוא
לעולם לא יפול. הגבעה תתמלא בגופות רבות נוספות לפני שהכל יגמר
והניצחון יושג, אבל לאנס השיג את מטרתו.
זה היה כך תמיד. בכל מלחמה ומלחמה. חרב אחת, לוחם אחד ומכשף
אחד שיטיל את הכישוף על שנינו.
ותמיד כולם מתו. חוץ ממני.
אבל מלחמה נמדדת תמיד לפי אבדות הצדדים, ואנחנו תמיד מנצחים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה הפירוש של
סלוגן?




אחת שמתקשה
להבין


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/3/05 13:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאיר שריג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה