היא מכווצת את עיניה העצומות, קרני השמש החודרת דרך חריצי
התריסים מסנוורת אותה, היא פוקחת אותם ומתעוררת לעוד יום של
חרטות, יום של "...איך נתתי לזה לקרות שוב"  "...יכולתי
להתאפק, הרי ידעתי שזה ייגמר ככה..." אהבתה אליו לא מרפה, היא
יודעת שזה לא יקרה, הם לא יהיו יחד לעולם, אך עדיין קשה לה
לסרב לו.

בכל פעם שהפלאפון מצלצל ועל המסך מופיע שמו, ליבה מחסיר פעימה,
היא לוקחת נשימה עמוקה ואומרת לעצמה בכעס "לא! לא! לא! אני לא
אתן לזה לקרות, הוא לא יקנה אותי במילים יפות!" היא יודעת
שהכימיה בניהם מדהימה, שהמשיכה לעולם לא תיגמר, אבל היא רוצה
יותר, היא רוצה אהבה -משהו שהוא אינו יכול להעניק לה.

היא קמה מהמיטה בזהירות שלא יתעורר, היא מתלבשת וניגשת לרחוץ
פניה, בעודה מתכופפת לכיור היא מרגישה בזוג ידיים מוכרות
הלופתות את מותניה ומצמידות אותה אליו, היא עוצמת עיניה בחוזקה
"אוי למה למה אלוהים? אני כל כך אוהבת אותו?!"
הוא מנשק לצווארה כמו תמיד והולך להכין להם שתייה חמה לפתוח
איתה את היום.

לעולם הוא לא אכזב אותה, תמיד השתדל להיות נחמד, להראות
אכפתיות אפילו שלא היה לו מושג על רגשותיה אליו.
היחסים בניהם היו מדהימים, הסקס היה מטורף ותשוקתי מהיום
הראשון בו נפגשו.

הוא נכנס לחייה כמשב רוח מרענן, היא לא ידעה אהבה לגבר מזה זמן
רב, היא חייה אורך חיים די לא נורמטיבי, הייתה לה בת זוג במשך
שנתיים אך היחסים בניהם היו להרגל...

בפעם הראשונה שהוא ניסה לנשק אותה היא היססה, היא פחדה אך
לבסוף היא לא עמדה בזה, עיניה ננעלו על שפתיו האדומות
והמשורטטות כאילו יצירת אלוהים היו הם, שערה משערו הארוך הייתה
מוטלת על פניו כאילו מחכה לידיה שלה שיזיזו אותה, הוא התקרב
ונישק לשפתיה הרועדות מתחושות מוזרות לא מוכרות כאילו חיכו
לאיחוד עם שפתיו שלו.
הנשיקה היתה סוערת, מלאת יצרים, וכך גם המשך הלילה, הם התעלסו
בתשוקה כאילו אין מחר.
במשך אותו שבוע זה נמשך, הם היו נפגשים, עושים סקס מטורף ומלא
בתשוקה...
אך לילה אחד הוא החליט לדבר: "אני נוסע, יש לי כרטיס פתוח
ללונדון, אין לי מושג מתי אני חוזר..." היא קיבלה את זה רגוע
כאילו כלום לא קרה, לפחות כך היא חשבה...
כשהוא נסע היא הבינה שזה נכון, כל התחושות המוזרות האלו שהציפו
ליבה במשך השבוע היו רגשות, רגשות מטורפים אליו, היא פחדה.
במשך שנה המחשבות לא עזבו אותה, תמיד תהתה מה איתו, האם הוא
חזר, האם מצא לו אהובה... אפילו מדי פעם נהגה לחייג למספרו
הישן, אולי יענה לה ויודיע בשמחה שחזר...
אבל זה לא קרה.


השעה היתה עשר דקות לפני חצות, נופר מתקשרת ומודיעה במצב רוח
מרומם "היי, יש מסיבה, סטייל צאת כיפור, הולכות?" "וואלה יש
מצב, תני לי חצי שעה להתארגן...".
הן יצאו, נהנו, שתו, אבל אז הכל התנפץ בבום, ליבה כאילו חדל
מלפעום, תחושה כאילו חרב עליה עולמה והתגשמה משאלת ליבה הגדולה
מכולם בו זמנית, זה היה הוא שם בבר... יפה כמו אז, שקט, תמים,
היא ניגשה אליו בחששה שמא טועה היא והיין גורם לה להזות, היא
ליטפה את כתפו הוא הסתובב, לשניה קלה היה מבולבל כאילו לא זיהה
ואז ניפקחו עיניו, הוא פתח שני ידיים ברוך כאילו מבקש לחבקה...
החיבוק נימשך דקות שלמות וארוכות, דמעות רכות ליטפו את לחייה
ברוך ומליחות ספק עצב, ספק אושר...
הוא לא חיכה הרבה,  כעבור שעה משהיא עזבה את המועדון הוא טלפן
"אני רוצה לראות אותך"
היא התבלבלה, רגשות של אז הציפו אותה, היא פחדה שזה יחזור, אם
זה בכלל נעלם אי פעם.
הם נפגשו בדיוק במקום בו נפרדו שנה קודם לכן מתחת ביתה.
זה נמשך במשך חודשים, "תשוקה שלא נגמרת" היא קראה לה, בשבילו
היה קשר נוח לחלוטין נטול רגשות, כך הוא חשב לפחות... כנראה
שטעה.


הוא חזר עם הנס והסיגריה הדלוקה אבל היא כבר לא הייתה שם...
ואין לו מושג למה.