בעבר כששאלו אותי מה אני עושה עם החיים שלי הייתי עונה להם:
"אני מחכה."
רוב האנשים לא הבינו את כוונתי, הם הגיבו בעיוות של הפנים, אחר
כך היו שואלים:
"מחכה למה?"
הייתי מישיר מבט אל בן-שיחי, בוחן את מבטו, עושה פרצוף רציני
ופותח במונולוג הרגיל שלי:
"אתה תתפלא לשמוע אבל גם אני הייתי כמוך," "כמוני?" הוא היה
מתפלא, "כן, כמוך."
אני אסביר:
אתה מבלה את החיים שלך ברדיפה אחרי מושגים שלא תוכל אי פעם
להשיג כגון: אושר, עושר וכל מה שהטלויזיה מבטיחה לך רק אם תהיה
כמו כולם ואני רק רציתי להיות כזה, מאושר.
אני לא זוכר לילה שלא הייתי יוצא לי לאיזה מקום בילוי ומנסה
לרדוף אחרי כל אחת שחשבתי שהיא תהיה מקור האושר שלי, כמובן שאף
אחת מהן לא סיפקה לי אפילו קמצוץ של אושר, להפך, בכל פעם
שמילאתי אותה רוקנתי את עצמי מתוכן.
תראה, ידידי המלומד, תמיד חשוב להחמיא לאנשים, בעבודה שלי
הייתי מספר אחד, הרווחתי הכי הרבה כסף מכל שאר השותפים, עבדתי
ימים כלילות, עשיתי הכל כדי לצבור לעצמי מעמד וממון, חשבתי שזה
יקרב אותי אל האושר המובטח.
הייתי טוב, אפילו טוב מאוד אם יורשה לי להחמיא לעצמי, לא היה
אדם בעולם שלא היה מוכן להתחלף איתי: הסתובבתי בכל החוגים
הנכונים, הכרתי את האנשים שמזיזים דברים, עישנתי ושתיתי רק את
הכי טוב, זיינתי דוגמניות על ימין ועל שמאל, הרווחתי סכומי כסף
מטורפים מכלום, הייתי בכל מקום שצריך להיות בו והיה לי רק רע
מזה.
תן לי לנחש, מצאת את האל או איזה שהוא גורו שאמר לך שכל מה שיש
לך בחיים שווה לתחת ואתה כשה תמים האמנת לו ומאז החיים שלך
יותר טובים?
לא, למרות הטון המזלזל של השאלה תמיד הבנתי מאיפה היא באה:
מי מאיתנו לא נגעל מאיזה עשיר מטומטם שחושב שהוא הבין שהוא לא
רק מטומטם אלא גם ריקני ולכן התחיל לתרום כסף או ללכת לאשרמים
בהודו ובכך הוא חושב שחטאיו נמחקו ונשמתו נגאלה?
אני אישית תמיד חשבתי שאנשים כאלה הם יותר מטומטמים מכולנו, כל
מה שהוא עשה זה להחליף את ההתמכרות שלו לכסף וכוח בהתמכרות
אחרת, טובה יותר או פחות זה דעה שונה מאיש לאיש.
אז אתה אומר שאתה לא כזה?
אני לא כזה.
מה שונה אצלך?
אני לא הלכתי לשום גורו או מדריך רוחני, אפילו לפסיכולוג לא
הלכתי.
אז מה קרה לך?
זה שאלה יפה, מה שקרה לי הוא מאוד פשוט, הבנתי שכל זמן שאני
רודף אחרי כל האושר החמקמק הוא ימשיך להתחמק ממני: המרדף אחריו
כילה את כל המשאבים שלי, את כל הרגשות שלי, את כולי נתתי
לרדיפה אחרי משהו שנראה לי שווה לרדוף אחריו ולראשונה בחיים
שלי התגנבה אליי המחשבה שאולי המרדף הוא שמונע ממני לתפוס את
מה שאני הכי רוצה.
לא חשבת שהמרדף הוא העיקר?
הוא לא העיקר, אם אתה נעול על משהו אתה מפספס את כל מה שמסביב
למטרה שלך, תחשוב על הסתערויות בצבא:
אתה אמור להסתער על שטח ולא על אויב, למה?
כי אולי איזה אבו-באבו שלא ראית, כי היית כל כך נעול על חבר
שלו, יפתיע אותך ויתן בך צרור.
המרדף הוא לא העיקר, להפך, הוא מה שמונע ממך להשיג את המטרות
שלך.
החלטתי לחכות לדברים שיקרו לי: התפטרתי לי מהעבודה, הפסקתי
להתחיל עם כל דבר שזז ברדיוס הקרוב שלי, ניתקתי את כל הקשרים
הקודמים עם אנשים, ההורים שלי כבר מתו והייתי בן יחיד ככה שדי
מהר נעלמתי מהעולם הזה בלי שמישהו ידע או ירגיש בחסרוני.
התחלתי ללכת למקומות עם קהל כדי שאני אוכל להביט בהם או סתם
שיהיה איזה שהוא קשר לעולם החיצוני גם אם הוא הקלוש ביותר,
הייתי תופס לי ספסל או מושב ומחכה, לפעמים עם ספר, פשוט יושב
ומחכה.
למה חיכית?
להכל ולכלום, התחלתי לחכות שמישהו יתחיל איתי שיחה או סתם ישב
לידי, חיכיתי להארה שלא באה, אבל בסופו של דבר חיכיתי לעצמי.
לא ידעתי מי אני, הצלחתי לעשות עבודה טובה בלהיות כמו כולם: כל
כך טובה ששכחתי מי אני באמת, חיכיתי שנפש שפעם החזיקה את הגוף
הזה תחזור למשכנה.
אני לא אכחיש שחיכיתי לאשת חיי, חיכיתי שהיא תזהה אותי ותעשה
את כל הצעדים הנכונים, שאני אדע שהיא זאת שתשלים אותי ותראה לי
את המשמעות האמיתית של אהבה ותאווה.
חיכיתי שמישהו יתגעגע אליי, ישים לב שנעלמתי מן החיים שלו בלי
להשאיר עקבות, רציתי לראות למי מחברי לשעבר עוד אכפת ממני, למי
באמת נגעתי בנשמה.
חיכיתי ליום שבו אני אשבר מרוב בדידות ואבכה לי מרוב יאוש על
כך שאני שורף את הזמן שלי בבטלה במקום להרוויח בוחטות כסף.
זה להפתעתי הרבה לא קרה מעולם, לא נשברתי, להפך, כל הזמן שעבר
רק חיזק את הסקרנות שלי שאולי מחר זה יקרה: האושר יגיע גם
אליי.
ישבתי ימים, שבועות, חודשים ושנים באותו מקום ורק חיכיתי.
נו, ומצאת את האושר שלך?
לא, הוא לא הגיע אליי מעולם, אבל מצד שני גם מעולם לא מצאתי את
הריקנות שהיתה חלק משמעותי מאוד בחיי.
אני לא מבין.
מה אתה לא מבין?
אתה לא מאושר ואתה לא סובל? אז מה כן אתה?
אין לי שמץ של מושג, מה שאני כן יודע שאני זקן עכשיו וכל מה
שיש לי זה הסיפור שלי ולדעתי זה מספיק.
למה אתה מספר לי את הסיפור שלך?
אין לי ילדים, מה שימשיך אותי זה הסיפור שלי, אתה מבין?
אז אתה בעצם אומר שנכשלת?
לא.
אז מה אתה כן אומר?
אני לא אומר כלום, אני רק מספר לך על החיים שלי ואז אולי אתה
תשנה קצת את החיים שלך, אולי הסיפור שלי יתן לך איזה שהיא
תובנה שהיתה חסרה לך בחיים.
אה, אוקי, אתה רוצה שאני אתן לסיפור הזה משמעות משלי?
כן.
זה לא עובד ככה, אתה אמור לתת לי את המנטרה שלך על החיים וממנה
אני אמור להסיק את המשמעות האישית שלי.
לא איתי, לי אין מנטרות או איזה פאנץ' ליין מפוצץ או שום שורה
תחתונה. מה שיש לי זה הסיפור שלי. אם תצליח ללמוד ממנו משהו
הרווחת, ואם לא לפחות יצא לך לעשות מצווה ולארח לאדם זקן קצת
חברה.
זה לא מספיק.
למה לא?
כי זה קשה מדי.
לחשוב בעצמך?
כן, אני רגיל שאומרים לי מה לעשות ואיך לחשוב, ככה לפחות גורו
רגיל מתנהג, לא על ידי נתינת חופש מחשבתי אלא על ידי שטיפת
המוח של הקהל עם הרעיונות שלו.
ואתה מעדיף את הדרך שלהם?
לא, בגלל זה באתי אליך, חבר טוב שלי שמע את הסיפור שלך וחשב
שכדי שאני אשמע את הסיפור.
למה?
לא טוב לי בחיים שלי.
חבר שלך חשב שאני אעזור לך?
כן, הוא חשב שאולי תתן לי פרספקטיבה שונה על החיים שלי.
אתה מרגיש שקיבלת את זה?
לא, כל מה שקיבלתי זה: לא טוב לרדוף אחרי האושר כי תפספס אותו
ולא טוב רק לחכות לו כי אז הוא לא יגיע.
לא מספיק?
לא, אני לא רוצה לדעת מה לא טוב לעשות אני רוצה לדעת מה כן טוב
לעשות.
את זה תצטרך למצוא לבד.