היא שאפה את הסיגריה, כמו מנשקת ידיד נפש שאבד אתו הקשר ומייד
לגמה מן התה בשביל להמתיק את הטעם הלא כל-כך אהוב... "שילך
להזדיין!" נדמה היה לה שכבר השלימה עם העובדה שמעולם לא תהיה
מאושרת. היא חשבה לעצמה שסה"כ הייתה טובה ונדיבה (בכל) ועשתה
טוב לאנשים, לחלקם אפילו הראתה מה זאת חברות אמיתית ואת חלקם
לימדה לאהוב אבל הבינה שכל מה שהיא רוצה זה לנוח וכרגע אפילו
רק לקבל, אבל מה לעשות שאי אפשר לקבל את כל מה שרוצים... ניסתה
וניסתה אבל הכל לשווא, "עדיף לא לאהוב יותר לעולם ובטח שלסיים
את האהבה הזאת כמה שיותר מהר, לפני שירעיל אותי לגמרי..."
פתאום עברה בה צמרמורת והיא הרגישה עקצוצים בקצות האצבעות עד
שלא הרגישה אותן כלל, מה תעשה בלעדיו? איך תחיה בלי לשאוף את
הריח שלו מהעורף בזמן שהוא חצי ישן? איך תוכל בלי לצפות בו
כשהוא מנגן ונהיה קצת נבוך משום מה ומחייך את החיוך הזה... ויש
לו כמה, יש את החיוך הזה כשהוא מדבר על מה שהוא מרגיש כלפיה,
יש את זה הזדוני - כשהוא מתכנן איזו מזימה או כשהוא סתם חרמן,
יש את החיוך הזה כשהוא צוחק על מישהו בלב (אבל לעולם לא יגיד
לו) ויש את החיוך הזה כשהוא מחייך בכוח - אותו דווקא היא מעולם
לא אהבה. מספר פעמים ראתה על שפתיו את החיוך של האושר, זה חימם
לה את הלב והיא הרגישה שלפחות משימה אחת בחיים שלה עברה
בהצלחה.
היא נזכרה איך הכל התחיל, איך שניהם התלהבו מרעיון היזיזות אבל
היא הבינה במהרה שלא תוכל להגביל את עצמה רק ליחסים כאלה, היא
רצתה את כולו, מוזר, חשבה לעצמה, שהוא התאהב בסוף. היא חשבה על
זה שהוא תמיד מנסה להגיד לה מילים יפות וקצת לדבר על כמה שהוא
אוהב אותה וכמה שזה לא יוצא לו טבעי, "מהסרעפת זה צריך לצאת -
כמו השירה", חשבה.
אבל מה שהיא רוצה בעצם זה למצוא את היד הזו שתאחז בשלה כשצריך
ולפעמים כשלא צריך.
היא נזכרה בכאב הזה בבטן שהרגישה שהוא אמר לה, "טוב, בואי
נגדיר את עצמנו כיוצאים".
"טוב, מה זה חשוב עכשיו? תחשבי שהכל כבר מאחורייך, יאללה...
יהיה קשה שנה, שנתיים, בסוף זה חייב לעבור, לא?" ניסתה לשכנע
את עצמה, "בסוף אהיה אדישה כמוהו, אשים זין על כולם, אתעסק רק
בעצמי ובמה שטוב לי ונגמר - הכי קל, הכי בריא, הכי טוב. הוא
צודק, הכי טוב זה להיות לבד! ברכותיי אהובי, הצלחת להעביר את
המסר - אסור לסמוך על אף אחד חוץ מעצמך!"
היא קינחה את האף בפעם החמש מאות היום והרגישה איך האף המזויף
הזה כמעט נופל לה מהפרצוף "כמה אני ממורמרת! הוא בטח היה אומר
עכשיו שצריך לראות בכל דבר את הצד החיובי, לצערי אני לא מושלמת
כמוהו ולא אוכל לעשות זאת, מצטערת אם אכזבתי..."
היא הדליקה עוד סיגריה וחייכה בעצבות, "רק היום הוא אמר שאני
מעשנת יותר מדי בזמן האחרון", היא קראה את מה שכתבה וחשבה,
"חבל שאני חולה, אחרת הייתי נוסעת אליו מחר והוא היה שוב משכנע
אותי להישאר..."