שירה יצאה בריצה לכיוון המכונית החונה. היא ישבה בה ובכתה כמעט
שעה... היא לא העיזה לספר לאף אחד.. אסור! הם ייפגעו... זה
הכול מאהבה.. הם אף פעם לא רצו לפגוע בה... זו הדרך לחנך...
ללמד.. לכול ילד נותנים מכה פה ושם.. שירה הייתה ילדה רעה.
שירה קיבלה מכות כול יום על הגב והישבן... כול יום אחרי
הבהיצפר, כשאמרה משהו לא במקום, כול פעם שלא עשתה את כול מה
שהייתה צירכה לעשות בזמן שהוקצב לכך... אז אבא היה הכועס,
מוריד את החגורה, הפנים שלו היו מאדימות כול כך והוא היה מרביץ
לה.. כי אין מה לעשות... רק ככה היא תלמד.
שירה הייתה ילדה מוכה. אבא שלה היה איש חשוב מאוד, ראש העיר!
ואמא, אמא היא מנהלת בכירה באחד מהמפעלים הגדולים בארץ... זוג
מוצלח. במשך כול חייה שירה חטפה ושתקה. אז למה עכשיו היא רוצה
לספר?
שירה היא המארחת של תוכית בטלוויזיה, תוכנית חדשה, ממש תוכנית
מקסימה "שירה שרה שיר שמח".
שירה יפה ונחמדה, יש לה הכול, כסף ומעריצים, קריירה ואהבה..
הכול! אבל זה לא מספיק לה... היא רוצה גם שפיות... פתאום היא
החליטה להביא לתוכנית פסיכולוגית כזאת שמתמחה בילדים מוכים.
היא חשבה שאולי זה ייגרום לה להבין למה זה עדיין כול כך כואב?
למה אפילו עכשיו כשאבא זקן ומקומט הוא עדיין הכי מפחיד? ולמה
רק היא רואה את זה?...
בחוץ אבא הוא משהו אחר לגמרי. הוא חייכן, שקט, רגוע. איש משפחה
למופת, אוהב ומסור... ואז... כשהוא נכנס חזרה אל הבית הוא
מוריד את המסכה של איש הציבור וחוזר להיות אבא של שירה...
איך זה הגיוני שמר גירנבויים יכה את הבת שלו. ואיך זה שאישתו
היקרה תדע ותשתוק. תתעלם לגמרי ממה שקורה לה מתחת לאף...
הרי הם משפחה מושלמת... זוג מוצלח... אז איך זה שהם התעללו בבת
היחידה שלהם... המקסימה, הנהדרת, היפה, המוכשרת והצייתנית...
צייתנית? מסתבר שלא כול כך... שלא מספיק. אחרת היא לא הייתה
חוטפת כמו שהיא חטפה... כנראה שהיא באמת רעה.. אחרת זה לא
הגיוני!
האדון גרינבוים איננו אדם אלים, הוא גבר נחמד וחינני. הוא עוזר
לכולם, הוא אף פעם לא כועס. איך יכול להיות שהוא אבא מכה? לא
יכול להיות שהוא עשה את כול מה ששירה אמרה שהוא עשה... אז למה
היא סיפרה את כול השקרים האלה? ועוד בטלוויזיה! למה היא רצה
בוכייה למכונית? חסר לה משהו בחיים?
סתם עוד ילדה מפונקת שממציאה סיפורים... היא סתם רוצה עוד
תשומת לב.. זה לא אמיתי... היא משקרת!... אפילו הוא אמר...