מוחץ באיטיות
את זנבו של המוות הסבלני
מביט בו כאילו לא יצליח להתפרץ
לא יוכל להפתיע אותי יותר
איך רכשתי לי הרגל מגונה יותר
מכל הרגלי הקודמים ביחד
ובעוד מד הטמפרטורות צונח
כמוני שצנחתי
בהתחלה מהר ואחר כך לאט
איך התנדנדנו שנינו
בין שמיים ואפר של חלומות
אני וחום גופי הבורח לאיטו
את חושבת שאני מוזר
את אומרת שזה לא מה שאת צריכה
איך את יכולה לומר
שאין לך ברירה ותישארי בכל זאת
הרי לפעמים לי לא מתחשק
להישאר עם עצמי לבד
אני זה שאין לו ברירה
את, עם המאניירות שלך מנייר
אולי תקפלי אותן למטוסים
שאצנח מהם
אולי תברחי ותעשי לי טובה
אין עוד טעם בשנינו
רוכבים על השובל
של אותו מוות סבלני בלי הזנב